בובות הפרסונה מספרות על חוסן נפשי

רקע

בהקשרן הרך של בובות הפרסונה נכנה משבר כקטיעה ברצף היומיום המוכר לילדים ולילדות. חוסנם הנפשי של ילדים וילדות הוא יכולתם לגייס משאבים מגוונים ולהתמודד עם המשבר. משאבי התמודדות נטועים באישיותם של הילדים, בתרבותם, בסיפורים משפחתיים העוברים מדור לדור, ובאקלים המשפחתי, הגני והקהילתי.
סיפורוני הבובות יביאו כמה משאבי התמודדות המבנים חוסן נפשי:

• יוזמה
• תושייה
• הומור
• אמונה
• היקש מהתמודדות דומה
• יכולת התארגנות של היחיד.ה, של המשפחה, של הקהילה
• העברה בין דורית של סיפורי גבורה

הסיפורונים אינם מציבים דילמה אלא מזמינים את הילדות והילדים לשיח חופשי בעזרת שאלות פתוחות כמו: מי רוצה לומר משהו לבובה? לשאול אותה שאלה? מה הזכירו לכם דברי הבובה?
באמצעות השיח הילדות והילדים:
1. יגלו שגם להם משאבי התמודדות מגוונים.
2. יעשירו את מצאי משאבי ההתמודדות שלהם.

 

בובות הפרסונה מספרות על חוסן נפשי

גיל

גיל מספר שבלילה ההורים שלו הלכו לחתונה של חברה לעבודה של אימו. בת דודתו יעל הייתה השמרטפית שלו ושל אחיו. יעל הביאה את ספרי הלימוד שלה ולמדה למבחנים שלה. לפתע פרצה סערת ברקים ורעמים והייתה הפסקת חשמל. כולם נבהלו. יעל הדליקה את הפנס של הטלפון שלה וגיל הראה לה היכן נמצאת תאורת החרום.
יעל הניחה את תאורת החרום בסלון. גיל מספר שעל הקיר צצו כל מיני צללים מפחידים. אפילו יעל פחדה, כך גיל הרגיש. כדי שכולם יפחדו פחות גיל הציע שכל אחד יגיד מה מזכיר לו הצל. כך הוא עושה עם אמא כשהוא מפחד בלילה במיטה.
הם הפחידו אחד את השני וככל שהם הפחידו הם צחקו. גיל מספר שכשהאור חזר הם כמובן שמחו וגם טיפה הצטערו…

שחר

שחר מספרת שהיא ובני משפחתה אוהבים לטייל ברגל. המקום האהוב עליהם הוא שמורת נחל ערוגות שבעין גדי. כששחר מתחילה להתלונן שהיא עייפה או שחם לה, אבא של שחר מספר לה על סבתא תיו (Tayu) שהלכה ימים ושבועות ברגל מאתיופיה לסודן. אבא מספר שאמנם סבתא היתה רק בת עשר אבל לפעמים נשאה על גבה את אחיה התינוק. שחר מספרת שלפעמים היא סתם מתלוננת שהיא עייפה כדי שאבא יספר לה על סבתא תיו הגיבורה. שחר אומרת שהאומץ והכח של סבתא תיו כאילו עוברים אליה כשהיא מקשיבה לסיפורים.

נעמי

נעמי מספרת שלפני כמה ימים אמא שלה היתה חייבת לקפוץ לרגע לשכנה. הדלת של השכנים מול הדלת של משפחתה של נעמי.
אמא בקשה מנעמי לשמור שתי דקות וחצי על אחותה הקטנה. נעמי ישבה על השטיח עם אחותה הקטנה ושיחקה איתה בקוביות. לפתע אחותה התחילה להשתעל והנשימות שלה היו קולניות.
נעמי מספרת שהיא נבהלה מאוד וקפאה במקומה אבל מייד הבינה מה עליה לעשות. היא אמרה את הפסוק: "אנא אדוני הושיעה נא, אנא אדוני הושיעה נא.", הרימה את אחותה על הידיים ורצה לשכנה. אמא של נעמי דפקה על הגב של האחות וגם לחצה לה במקום מסוים בבטן ואחותה פלטה חלק ממשחק שנפל על השטיח.
כולם שיבחו את נעמי על שפעלה בתושייה ובזריזות והצילה את אחותה הקטנה.

רונה

רונה מספרת שלגן שלה הגיעה ילדה חדשה שלא מדברת בכלל עברית. קוראים לה סופי.
הגננת סיפרה שסופי היא עולה חדשה מאוקראינה. המשפחה של סופי השאירה בבית שלהם באוקראינה את רוב החפצים שלהם כי הם נמלטו ממלחמה. רונה מספרת שאחר הצהריים היא סיפרה להורים שלה על סופי. רונה הציעה שתתן לסופי במתנה צעצועים משלה. ההורים הסכימו ורונה שמה בשקית גדולה צעצועים שהיא כבר לא משחקת בהם וגם שני צעצועים שהיא אוהבת.
רונה מספרת שהיא שמה בשקית קופסה עם המון לגו כדי שסופי תוכל לבנות ב"כאילו" את הבית שהיה לה באוקראינה.
בערב, סבא של רונה שמדבר רוסית, התקשר להורים של סופי (הגננת הוסיפה את מספר הטלפון שלהם בווטסאפ של הגן). סבא של רונה הביא להם את השקית וגם הציע להם עזרה בכל דבר.
למחרת, רונה מספרת, היא בקרה את סופי בביתה וביחד שיחקו במשחקים שרונה אוהבת וביחד בנו בית מלגו.
היה כיף.

תום

בליל הסדר סבא לאוניד, שהוא סבא של תום סיפר על המצות הכי טעימות בעולם:
כשסבא לאוניד היה בגילו של תום, אבא שלו העיר אותו בלילה. הוא עזר ללאוניד ללבוש מעיל חם, מגפיים, כפפות, צעיף וכובע וביחד הם יצאו בשקט, בשקט אל הלילה הקפוא.
הם צעדו יד ביד בשלג עד שהגיעו לצריף מוסתר בין עצים, שם קנו מצות. כשחזרו הביתה החביאו את המצות בארון גדול בין הסדינים.
תום שאל את סבא לאוניד למה הם עשו הכל בסתר? סבא לאוניד סיפר שברוסיה אסור היה ליהודים לחגוג את החגים היהודים. גם ללמוד עברית אסרו עליהם. מי שנתפס נענש לכן היו צריכים לחגוג את הפסח בסתר.
תום שאל את סבא אם לא פחד באותו לילה. סבא לאוניד אמר שהוא פחד מאוד אבל גם הרגיש שהוא ואבא שלו גיבורים.
סבא לאוניד אמר שהמצות היו טעימות לו יותר מכל הממתקים שבעולם.
תום כרסם חתיכת מצה בעיניים עצומות ודמיין שהוא טועם את המצה של סבא לאוניד. האמת, הוא לא הצליח.

נור

נור מספרת שבתחילת חודש הרמדאן היא שמעה חתלתול מיילל. כשיצאה החוצה ראתה גור חתולים גבוה, גבוה על צמרת העץ. הגור לא יכול היה לרדת בכוחות עצמו. נור קראה להוריה לצאת לחצר. שלושתם הביטו בגור המפוחד ולא ידעו מה לעשות. עד שנור נזכרה שמוסא, בן הדוד שלה לוחם אש וללוחמי אש יש סולמות גבוהים מאוד (הרבה יותר גבוהים מגובהו של העץ). אמא של נור התקשרה למוסא והוא הבטיח לבוא ולעזור. וכך היה.
מוסא ושני לוחמי אש הגיעו בכבאית לביתה של נור. מוסא טיפס על הסולם, תפס בחתלתול והוריד אותו מהעץ. החתלתול ברח לו וכל לוחם האש קבל קופסת עוגיות מעמול שזה עתה יצאו מהתנור לקראת סוף הצום.
נור מספרת שמוסא שיבח אותה על שחשבה לקרוא לו.

נועם

נועם מספר שכשאבא שלו יצא למילואים אמא שלו החליקה ושברה את היד. זה היה ביום שישי בבוקר.
אמא חזרה מהמיון עם גבס ורצתה להזמין את אחותה שתעזור לה להכין את השבת. נועם, אחותו ואחיו אמרו לאמא שאין צורך והם יתארגנו לקראת השבת.
התפקיד של נועם היה לסדר את כל הבית. הוא קיפל כביסה וסידר בארונות. הוא טאטא את כל החדרים וגם את המטבח אחרי שאחיו הגדול בישל.
לפני כניסת שבת נועם צילם סרטון לאבא. בסרטון רואים דירה מסודרת, סירים על פלטת שבת ואמא נחה על הספה. אבא ענה להם שהוא כל-כך גאה בילדים שלו ויחזור בשלום בקרוב.