בובות הפרסונה מתווכות את "המצב" עם סכמת שלושת הא'

רבות נכתב על חשיבות העסקת הילדים במשחק וביצירה בשעת משבר זו ורבים וטובים הרעיונות בנושא. ולכן דברינו יתמקדו בתיווך המלחמה.

תיווך המלחמה הנוכחית מאתגר במיוחד כי היא אינה דומה למלחמות שחווינו. אך דווקא בגלל השוני, הילדות והילדים מעלים שאלות שאיתן עלינו להתמודד באופן הולם גיל.
דרך ישימה לתיווך בונה חוסן נפשי ותקווה היא סכמת ״שלושת האלפים״:
אוורור – אפשור ועידוד אוורור רגשי מילולי ובלתי מילולי.
אינפורמציה – מתן מידע אמין ומותאם גיל.
ארגון – מה אני עושה בהווה ומה אעשה בעתיד המיידי.

בובות הפרסונה יסייעו לנו ליישם את הסכמה בעזרת קולן הילדי והאותנטי. נדגים את ההסתייעות בהן לאורך פירוט הסכמה.
חשוב שהמבוגרים (גננות, סייעות, מורות, הורים) יעברו בעצמם, יחד או לחוד, את השלבים השונים בסכמה, לפני שפועלים לפיה עם הילדות והילדים.

סכמת שלושת הא'

אוורור

גם אנחנו, המבוגרים, מוצפים בדאגות וחרדות ולעיתים קשה לנו להכיל את רגשות הילדים והילדות, אך למען בריאותם הנפשית של הילדים עלינו לגלות עניין ברגשותיהם.
אפשר להציע להם ליצור בפלסטלינה ו/או לצייר את מה שהם מרגישים ולאחר מכן, אם ירצו, לספר על יצירותיהם.
יצירה בפלסטלינה, ציור והמללת רגשות מאפשרים:

1. הוצאת אגרסיות ותסכול.
   הילדים יוצרים, מכוצ׳צ׳ים, מוחקים, קורעים, שוב יוצרים, שוב הורסים וכן הלאה. לא התוצר המוגמר חשוב אלא התהליך המשחרר.
   שחר מספרת, שכשהיא וסבתא, לשו בצק פתאום התחשק לה לצבוט את גוש הבצק שלה, לכווצ׳ץ אותו, לתקוע בו אצבעות ולעשות בו חורים ושוב לכדרר אותו לכדור ואז לתת לו בוקסים. שחר מספרת שסבתא צחקה ועודדה אותה להמשיך.
2. השיח על היצירה יוצר תחושת שליטה בכאוס הרגשי.
   שחר מספרת, שההתעסקות עם הבצק עזרה לה לספר לסבתא שהיא עייפה בגלל האזעקות, מפחדת ודואגת וגם נורא כועסת על הטילים ועל האזעקות ועל כל העולם.
3. היכולת לדבר על הכאוס הרגשי ממתנת את הביטי הפסיכוסומטי (כאבי ראש, בטן וכו׳).
   שחר מספרת שאחרי ש״הכאיבה״ לבצק ודברה עם סבתא הרגישה שכאב הבטן שמלווה אותה מאז הבוקר, מאוד נחלש והתחשק לה לאכול משהו טעים.
4. הוצאת האגרסיות והשיח יוצרים פניות אצל הילד והילדה להיות בקשב ובשיח רגוע ורציונלי יותר.
   שחר מספרת שכשהדאבו (לחם תפוח וטעים) היה בתנור, סבתא סיפרה לה שוב על המסע הארוך והמפחיד שעשתה מאתיופיה לישראל. שחר הקשיבה לסבתא טוב, טוב. שחר מספרת שגם היא רוצה להיות גיבורה כמו סבתא ולהאמין שהכל יגמר בטוב.

   שחר שואלת איך אתם מרגישים היום? ומה אתם עושים שכבר נמאס לכם מהמלחמה האיכסית הזאת ?

אינפורמציה

בשלב האינפורמציה המבוגרים (ולא הילדות והילדים!) יסבירו את "המצב": בקיצור. בענייניות. באמינות. בהלימה להתפתחות של הילדים והילדות. עם פרספקטיבה של תקווה.
הכרחי שניערך מראש לשלב זה, תחשוב על האינפורמציה המתאימה לפי עקרונות אלו ואף תנסח לעצמה את הדברים שתאמר לילדים ולילדות.
נדגיש, לא מדובר בדיון בו המבוגר דולה מהילדות ומהילדים את הידוע להם, אלא נכון להיערך ולנסח מראש את האינפורמציה שתועבר לילדים ולילדות.

את שלב המידע נחלק להסבר על המלחמה הנוכחית שהיא למעשה מלחמה בתוך מלחמה, ולהסבר מיידי על הישיבה במרחבים המוגנים.

הסבר על המלחמה הנוכחית:
גיל מספר' שאמא הסבירה לו כך: לפני שנים לא רבות איראן וישראל היו חברות טובות מאוד. השאח האירני, שהוא המלך של האיראנים, היה מתארח בישראל וישראלים היו מתארחים בשמחה באיראן. לרוע המזל השאח באיראן התחלף בשליטים ששונאים את מי שלא בדיוק כמותם. רבים מבני העם האיראני שונאים את המנהיגים האלה, כי הם לא מאפשרים להם לחיות איך שמתחשק להם. אמנם ישראל מאוד רחוקה מאיראן, אבל המרחק לא מצנן את השנאה. גיל מספר שאמא אמרה לו שגם העם האיראני וגם אנחנו הישראלים מקווים שנחזור להיות מיודדים כמו שהיינו. גיל אומר שההסבר של אמא סידר לו את המחשבות.
גיל שואל אם אתם יודעים כל מיני דברים על איראן? לגיל יש שכנים שהגיעו לישראל מאיראן. הוא יודע שפעם קראו לאיראן פרס ולאורז שהם אוכלים קוראים אורז פרסי. אצל גיל בסלון יש שטיח פרסי נורא יפה וסבא הזכיר לו שהסיפור של מגילת אסתר התרחש בפרס.

הסבר על הישיבה התכופה והממושכת במרחבים המוגנים למיניהם:
גיל מספר שאמא הסבירה לו שדווקא בגלל המרחק הגדול בין איראן לישראל, האיראנים פיתחו טילים מיוחדים שיכולים להגיע מרחוק ולגרום נזק. אבל המרחק הוא גם לטובתנו כי הטיל לא מגיע מייד לישראל ולנו יש זמן להיכנס למרחב המוגן שלנו, ששומר עלינו, ולצבא יש זמן לכוון היטב את כיפות הברזל.
גיל שאל את אמא אם ככל שהם יורים עלינו טילים כך נגמרים להם הטילים? אמא אמרה לו שהוא ילד נבון ומצליח למצוא את הטוב ברע!
גיל שואל אם גם אתם מצליחים למצוא ברע את הטוב, כמוהו. ספרו.

ארגון

מעבר לכך שבמרחב המוגן נמצאים חפצים מרגיעים ומסיחים את הדעת, חשוב להזכיר לילדים מידיי פעם שאנחנו בריאים ושלמים והמרחב המוגן, גם אינו נח, מגן עלינו. חשוב לומר לילדים שזה טבעי להיות לחוצים, בוכיים ומפוחדים. חשוב לשבח אותם על שהם משתפים פעולה ועל אף הלחץ ואפילו דואגים לזולתם.

נור מספרת, שכשהיא במרחב המוגן היא אוהבת לצייר ולשחק במחשב. מידיי פעם אבא מזכיר לה שהם מוגנים ושאם היא לחוצה ומפוחדת שתבוא לתת לו או לאמא חיבוק. אבא אומר לה שהחיבוקים שלה עושים טוב לו ולאמא. נור זוכרת שסבתא אמרה לה, שבחיבוק אוהב יש קסם. לכן נור זוכרת לחבק באהבה גם את אחיה ואחותה.
נור שואלת אם גם אתם עוזרים למישהו כשאתם במרחב המוגן?

בשלב הארגון נזכיר לילדים ולילדות את סדר היום ונזמין אותם להציע פעילויות פעלניות.
באמצעות שלב זה, הילדים מזהים את העוגנים שיש בתוך המשבר ורואים שיש רצף – עבר, עתיד קרוב ועתיד רחוק.
חשוב להזכיר לילדים את השגרה בתוך אי הוודאות: נור מספרת שכשהם בממ״ד הם אוהבים לדבר על מה יעשו כשיצאו ממנו. הם מתכננים מה יאכלו לארוחת צהרים או לארוחת הערב. אמא מחלקת להם משימות: נור צריכה להשקות את הפרחים במרפסת ולבדוק אם יש מים בקערה של החתולה.
על אף שהמלחמה הנוכחית נראית בלתי סופית נזכיר לנו ולילדים שגם מלחמות ממושכות מסתיימות בהסכמים
נור מספרת שהם אוהבים לתכנן מה יעשו אחרי שהמלחמה תסתיים. נור הכי, הכי, רוצה לעשות פיקניק עם כל בני המשפחה על שפת הכנרת.
נור שואלת מה הכי מתחשק לכם לעשות כשהמלחמה תסתיים?