הדרה, אפליה וגזענות

אירועי הדרה, אפליה וגזענות

רב הדומה בין המושגים הפסיכו-חברתיים – אפליה, גזענות והדרה, אך חשוב בעינינו להמשיג אותם בעדינות ובדרך הולמת, שכן העשרת עולם המושגים של הילד.ה מעמיקה את הבנת המציאות החברתית ומעודדת את המוטיבציה לשנות אותה.
חוויות אפליה לסוגיהן (הדרה וגזענות ביניהן) מלוות אותנו מילדותנו ועד זקנתנו. ילדות וילדים צעירים יחוו תחושות אפליה במעגל המשפחתי, בגן, בקהילה, במרחב הציבורי וכמובן באמצעות ספרי ילדים, סרטים וסדרות. לעיתים הילד או הילדה יהיו עדים לאפליה ולעיתים יחוו אותה על בשרם.
אפליה על רקע גזעני נשענת על השתייכותו התרבותית – חברתית – דתית – לאומית של הילד.ה או המבוגר.ת.
הדרה, היא אפליה של קבוצה מסויימת ואי ייצוגה במרחב הציבורי. הקבוצה המודרת תחווה חוסר השתייכות והזדהות חברתית, היא תהיה ללא השפעה וכח ולכן תאופיין בחוסר אונים אל מול אפשרות לשינוי מטיב.
הסיפורונים שישמיעו בובות הפרסונה ידגימו כיצד ניתן להנגיש מושגים אלו ולשוחח עליהם ברגישות מגיל הגן.

נור
אפליה במשפחה

נור מספרת שהגננת בגן סיפרה את "סיפורי יוּסֵף". הגננת סיפרה איך שאבא של יוּסֵף (يوسف, Yusef), יעקוּבּ (يعقوب, Yakub), היפלה אותו לטובה. זאת אומרת שאבא יעקוּבּ אהב את יוּסֵף יותר משאהב את שאר האחים שלו וגם הראה לכולם שהוא מעדיף את יוּסֵף.
מכירים את סיפורי יוֹסף? גם בקוראן, הספר שקדוש למוסלמים, כתובים הסיפורים על יוֹסף ואחיו.
נור מספרת שהסיפורים על יוּסֵף ואחיו גרמו לה לחשוב על המשפחה שלה – היא חשבה שאבא ואמא הכי גאים באחותה הגדולה כי היא לומדת באוניברסיטה ובקרוב תהיה רופאה. סבתא הכי אוהבת את אחיה הקטן, היא ממציאה לו המון שמות חיבה. גם סבא מעדיף אותו כי הוא תמיד משחק איתו כדורגל. ומי הכי אוהב אותה?
גם לכם קרה שחשבתם את מי אבא ואמא הכי אוהבים?
רוצות ורוצים לומר משהו לנור? היא ממש מוטרדת.

גיל
הדרה

גיל מספר שאת ליל הסדר משפחתו חגגה עם המשפחה של אחיו של אבא – דוד יובל. אצל דוד יובל, בליל הסדר כולם ישובים על מזרונים סביב שולחן גדול ונמוך, כך הם נהגו לחגוג בתוניסיה. גיל מספר ששירה בת דודתו מצאה את האפיקומן ולכן ביום הראשון שירה, גיל ודוד יובל נסעו לקניון לקנות לשירה את מתנת האפיקומן.
שירה היא נכה, היא נעה בעזרת כיסא גלגלים או לפעמים בעזרת קביים.
בחנות הצעצועים היו המון משחקי קופסא ושירה התבוננה בכולם. פתאום שירה כיוונה את כיסא הגלגלים שלה אל היציאה מהחנות ואמרה שהיא לא רוצה משחק קופסא. גיל והדוד יובל התפלאו ושאלו אותה: למה, מה קרה? שניהם ידעו ששירה אלופה במשחקי קופסא.
גיל מספר ששירה אמרה בכעס שהיא חיפשה על גבי קופסאות המשחקים צילום או ציור של ילדה על כיסא גלגלים, כמותה, ולא מצאה! היא אמרה שזה מרגיז אותה נורא!
מה אתם חושבות וחושבים, מדוע שירה לא מצאה צילומים של ילדים וילדות נכים?
רוצים לבקש מההורים או מהגננות להיכנס לאתר של אחת מחנויות הצעצועים ולבדוק איך נראים הילדים והילדות שמצולמים על גבי המשחקים ואיזה ילדים וילדות כמעט ולא נראים על גבי המשחקים?
מה אפשר לעשות, לדעתכם, כדי שכל מיני ילדים וילדות יהיו מיוצגים על גבי המשחקים?

רונה
לפעמים גם אני מפלה

רונה מספרת שיש לה שתי חתולות – מיצי וקיצי. מיצי היא האמא של קיצי ולכן הן מאוד דומות, לשתיהן פרווה לבנה עם כתמים שחורים (כמו לפרות).
רונה מספרת שהיא לא יודעת למה אבל היא אוהבת את מיצי הרבה יותר משאת קיצי. היא מלטפת המון את מיצי ואת קיצי רק קצת. היא לוחשת למיצי דברי אהבה ולקיצי כמעט ולא. אבא פעם אמר לרונה שהיא מפלה את מיצי לטובה ואת קיצי היא מפלה לרעה.
רונה אומרת שהיא יודעת שאבא צודק וזה ממש לא נעים לה שהיא מפלה בין החתולות שלה אבל מה לעשות – היא באמת מעדיפה את מיצי.
רוצות ורוצים להתייחס לדברי רונה?

שחר
אמירות גזעניות

שחר מספרת שאחיה הגדול אופק חזר מבית הספר במצב רוח רע. על אף שסבתא הכינה אינג'ארה עם הרטבים שהוא הכי אוהב, אופק אמר שהוא לא רעב.
סבתא עשתה לשחר סימן שכדאי להניח לו ולא לשאול אותו שאלות.
שחר מספרת שכעבור כמה זמן אופק התיישב ליד סבתא בסלון. גם שחר הייתה בסלון וצפתה בטלוויזיה.
אחיה סיפר לסבתא שהיום הוא הלך מכות בהפסקה עם לאון, ילד מכיתתו.
לאון צעק לו שיחזור לאפריקה ואופק צעק לו שיחזור לרוסיה.
המחנכת שהפרידה ביניהם הענישה אותם: אופק צריך לכתוב עבודה על רוסיה ולאון על אתיופיה.
שחר מספרת שסבתא אמרה לאופק שהמורה שלו חכמה ושאלה אותו מה יקרה לדעתו אם כל אחד בישראל יחזור לארץ שממנה הגיעו סבותיו?
שחר מספרת שהיא לא הקשיבה לשיחה בין סבתא לאופק כי היא חשבה איך תגיב אם לה יגידו לחזור לאפריקה…?

מה אתם חושבות וחושבים על הקטטה בין לאון לאופק?
מה הייתם מייעצים לשחר?

תום
אמירות גזעניות

תום מספר שהבוקר הוא לא רצה ללכת לגן. במקום לספר לאבא ואמא מדוע הוא לא רוצה ללכת לגן הוא אמר שכואב לו הראש וגם הגרון. אמא בקשה מסבתא לבוא להיות איתו.
תום מספר שאתמול כמה ילדים נורא העליבו אותו – אחרי שנפרד בבוקר מאמא וישב בשולחן הלגו, הוא שמע כמה ילדים מחקים את המבטא הרוסי של אמא שלו וצוחקים. הוא עשה את עצמו שהוא לא שומע אותם אבל בכלל לא היה לו כבר חשק לשחק עם אף אחד.

מדוע לדעתכם תום לא סיפר לאבא ולאמא על העלבון?
מה אתם מייעצים ומייעצות לתום?

נעמי
מחשבות על הדרה

נעמי מספרת שבשבת בצהרים, ריבקי, אחותה הקטנה נגעה במיחם השבת ומים רותחים נשפכו עליה. אחותה צרחה ובכתה ואבא מייד הסיע אותה לבית החולים. אמנם משפחתה החרדית של נעמי אינה נוסעת בשבת אבל כשהבריאות של מישהו בסכנה, זאת מצווה לחלל את השבת (לנהוג במכונית, לדוגמא).
נעמי מספרת שבצאת השבת אמא נסעה לריבקי וישנה איתה בבית החולים. ביום ראשון אבא לקח אותה כדי שתבקר את אחותה ותשמח אותה.
ריבקי ישבה ליד שולחן עגול וסביבו ישבו עוד ילדים וילדות כולם שיחקו. היד והרגל שלה היו חבושות. אבא הציע לנעמי להצטרף לילדים המשחקים אבל נעמי היססה. סביב השולחן היו ילדות שלבשו גופיה ומכנסיים קצרות, בגדים שילדות חרדיות לא לובשות, והיו גם בנים שלא חבשו כיפה.
נעמי לחשה לאבא אם מותר לה לשחק עם ילדים שאינם דתיים כמוהם?
מה אתם חושבים שאבא ענה לנעמי?
אבא אמר לנעמי שבוודאי שהיא יכולה לשחק עם הילדות והילדים ואם תצליח לשמח אותם זאת תהיה מצווה גדולה.

האם אתם חושבות וחושבים שנעמי נהנתה לשחק עם הילדות והילדים על אף שהם אינם חרדים כמוה? האם הילדות והילדים המאושפזים נהנו לשחק עם נעמי על אף שהיא לבושה שונה מהם?