הסתגלות

הסתגלות לגן

ההסתגלות להוויה הגנית אינה מתמקדת רק בתחילת שנת הלימודים, ישנם ילדים וילדות רבים שהמעבר היומיומי מהבית לגן מצריך מהם כישורי הסתגלות מגוונים: הסתגלות לאינטראקציות חברתיות מרובות, הסתגלות לגודש גירויים חזותיים ושמיעתיים, הסתגלות לריחות, לאור ניאון, למשמעת ולשמירה על כללי התנהגות השונים מכללי הבית, ועוד ועוד.
באמצעות בובות הפרסונה נוכל לעורר שיח סביב ההיבטים השונים של ההסתגלות. נזכור שכישורי ההסתגלות מהווים מרכיב מכריע בבניית החוסן הנפשי של הילדה, הילד וגם שלנו המחנכות, לכן חשוב לחזק אותם.

נועם חושש שיקראו לו בכיין

נועם מספר שקשה לו להיפרד מאמו בבוקר ובכלל, כשהוא לא מצליח בכל מיני משימות, כשהוא מתוסכל, הוא בוכה. נועם מספר שלפעמים הילדים צוחקים עליו שהוא בכיין או שהוא תינוק. נועם מנסה להתאפק, אבל לא תמיד מצליח. בחופש הגדול נועם דיבר עם סבא על נושא הבכי. סבא אמר לו שטוב לבכות! סבא הדגיש שגם צדיקים גדולים מרבים לבכות. סבא סיפר לו עד כמה חשובים "שערי דמעה", הכוונה שהדמעות שלנו עוזרות לתפילות לעלות לשמים.
נועם אומר שהוא הקשיב טוב, טוב לסבא אבל הוא עדיין חושש שידבק בו הכינוי "נועם הבכיין."

נעם שואל אם גם אתם מנסים לפעמים להתאפק מלבכות או שאתם פשוט בוכים כשקשה לכם?

רונה מתביישת בתיק הבד הישן שלה

רונה מספרת שלכל הילדים והילדות בגן שלה קנו תיק חדש. תיקים מקסימים עם ציורים של דמויות מצוירות או בעלי חיים חמודים, רק אמא שלה לא הסכימה לקנות לה תיק חדש. הגננת יכולה להסביר שאמא של רונה מאמינה בערכי הקיימות: צריכה מוגברת גורמת לזיהום של כדור הארץ. אמא של רונה אומרת שאין צורך לקנות תיק חדש כשהתיק הישן יפה ואינו קרוע. התיק של רונה הוא "סתם" תיק מבד סגלגל שאמא תפרה לה… רונה מספרת שהיא מתביישת בתיק בד שלה וממהרת לתלות אותו מתחת לתיקים האחרים כדי שלא יראו אותו.

מי רוצה להתייחס לדברי רונה?

נור מגיעה לגן חדש

נור מספרת, שבקיץ משפחתה עברה לדירה חדשה בקצה השני של הכפר. נור אוהבת את הבית החדש כי הוא קרוב לבית של סבתא וסבא ולמסגד הגדול, אבל כל החברות שלה נשארו בגן הקודם ורק היא עברה לגן החדש.
נור מספרת שהרגישה בודדה בימים הראשונים בגן. היא לא ידעה איך להשתלב במשחקים וליד מי לשבת במפגש. רוב היום היא ישבה לבדה בשולחן ציור וצירה. כל רגע היא בדקה בשעון הגדול אם שעת הצהריים מתקרבת אבל היום נראה לה ארוך מאוד.
נור שואלת אם תוכלו לייעץ לה כיצד למצוא חברות חדשות ואולי גם חברים?

גיל מתבייש לספר ש…

גיל נורא מתבייש לספר לכם מה קשה לו בגן. הוא שואל אם אתם מבטיחים לא לצחוק עליו? (נאזין לתגובות הילדות והילדים).
גיל מספר שהוא לא אוהב ללכת לשירותים בגן. הוא לא אוהב את הריח בשירותים והוא גם מפחד שיציצו לו. אז מה הוא עושה? הוא מתאפק ומתאפק עד שכמעט בורח לו ואז הוא רץ לשירותים. גיל מספר שהרתיעה מהשירותים גורמת לו למתח בכל שעות הגן.

יכולות ויכולים לייעץ לגיל?

שחר סובלת מהרעש

שחר מספרת שהיא אוהבת את הגן החדש שלה – אוהבת את הגננות, אוהבת את המשחקים, אוהבת את החצר, אוהבת את רוב הילדות והילדים אבל… היא ממש לא אוהבת את הרעש. שחר מספרת שלפעמים יש כזה רעש בגן, שרע לה בכל הגוף והיא סותמת את האוזניים. לפעמים בבוקר היא מרגישה שהיא לא רוצה לבוא לגן בגלל הרעש.
מה שחר יכולה לעשות? עזרו לה.

לתום קשה לשבת במפגש

תום מספר שהמפגשים בגן החדש דווקא מעניינים, אבל מאוד קשה לו לשבת ברוגע מבלי לזוז – לפעמים הוא מתנדנד על הכיסא, לפעמים הוא מניע את הרגליים, לפעמים הוא נוגע בילד שיושב לידו, או מדבר איתו. הגננת מעירה לו שישב בשקט, כי הוא מפריע לה ולחברים. תום מספר שהוא מאוד משתדל אבל כשזה יותר מדיי קשה לו, הוא קם והולך לשתות או לשירותים. הגננת אומרת לו שהוא חייב ללמוד לשבת יפה במפגש כי בכיתה א' הוא יצטרך לשבת מרוכז זמן רב.

תום שואל מה אתם עושות ועושים כשקשה לכם לשבת ברוגע במפגש?

נעמי לא אוהבת את ימי שלישי בגן

נעמי מספרת שבכל ימות השבוע היא אוהבת לבוא לגן אבל מיום שלישי היא חוששת. יודעים למה? (נאזין להשערות הילדות והילדים.)
ביום שלישי יש חוג ריתמוסיקה בגן. נעמי מספרת שהמורה מבקשת מהבנות להסתדר בזוגות ולתת יד אחת לשנייה, או לרקוד במעגל. נעמי מספרת שהיא לא אוהבת לתת יד לחברה, זה פשוט לא נעים לה. כשהיא מתחמקת מלתת יד המורה נוזפת בה ואומרת שהיא "מלבינה פני חברה" זאת אומרת מעליבה ומביישת חברה. נעמי יודעת שלהלבין פני חבר זה חטא חמור! נעמי אומרת שהיא לא מתכוונת לפגוע בחברות, היא רק לא אוהבת לתת יד.
נעמי פעם בקשה מהגננת לא להשתתף בשעורי ריתמוסיקה. הגננת לא הסכימה ואמרה שמאוד חשוב שנעמי תלמד לרקוד ולשיר שירי קודש.

רוצים ורוצות להתייחס למה שנעמי סיפרה?

הסתגלות לבית הספר

בדומה לילדי הגן שעוברים למסגרת הבית ספרית, גם בובות הפרסונה תלמדנה כתיבה, קריאה וחשבון וכל המשתמע מלימוד מיומנויות אלו. הן תסתגלנה לסדר יום מובנה, הן תתמודדנה עם דרישות אקדמיות כמו התארגנות, טווח ריכוז ממושך, הפסקות רועשות, שירותים משותפים לילדים רבים וכו'.
על הנרטיב של הבובה שנוגע בהיבטים תרבותיים ואישיותיים, שתוכלי למצוא אותו כאן, מתווספים מעגלי האפיונים הסקולריים.
את, המחנכת, מוזמנת להתאים את תכני השיח באמצעות הבובות לנעשה בכיתה.
נזכור, שכישורי הסתגלות הם מרכיב עיקרי מבניית החוסן הנפשי של הילד, הילדה והמחנכות. כמו כן, כישורי ההסתגלות הם התשתית להצלחה אקדמית.

נועם חושש שיכנו אותו "תינוק בכיין"

נועם מספר שקשה לו להיפרד מאמא בבוקר. לפעמים הוא מצליח לבלוע את הדמעות, אבל לפעמים הוא נצמד אליה ובוכה. ובכלל, כשלא מצליח לו משהו, כשהוא מתוסכל, הוא בוכה. נועם מספר שהוא חושש שאם לא ילמד להתאפק מלבכות, כולם יצחקו עליו שהוא תינוק ויקראו לו בכיין. גם בגן היו ילדים שכינו אותו "תינוק בכיין".
בשבת נועם דיבר עם סבא על נושא הבכי. סבא אמר לו שטוב לבכות! סבא הדגיש שגם צדיקים גדולים מרבים לבכות. סבא סיפר לו עד כמה חשובים "שערי דמעה". הכוונה שהדמעות שלנו עוזרות לתפילות לעלות לשמים.
נועם אומר שהוא הקשיב לדברי סבא, אבל הוא עדיין חושש שידבק בו הכינוי "נועם הבכיין."

נועם מבקש שתעזרו לו, שתייעצו לו.

רונה מתביישת בתיק-הגב הישן שלה

רונה מספרת שלכל הילדים והילדות קנו תיקי-גב חדשים לכבוד שנת הלימודים החדשה. תיקי-גב עם ציורים מקסימים – דמויות מספרים, בעלי-חיים מתוקים ועוד. רק לרונה לא קנו תיק-גב חדש.
רונה מספרת שאמא שלה מאמינה בערכי הקיימות – אמא שלה ממש מתנגדת לקנות ולקנות, היא אומרת שמיליוני הבגדים והחפצים שאנשים קונים תורמים לזיהום כדור הארץ. וזאת הסיבה שאמא מסרבת לקנות לה תיק-גב חדש. אמא הציעה לרונה לבחור בין 2 תיקי גב "משומשים" של בנות דודתה. רונה בחרה באחד מהם אבל היא מתביישת להגיע איתו לבית הספר. היא חוששת שילעגו לה.

מי רוצה להתייחס לדברי רונה?

נור לא אוהבת לנסוע בהסעה לבית הספר

נור מספרת, שבקיץ משפחתה עברה לדירה רחוקה מבית הספר. היא אוהבת את הדירה החדשה כי היא קרובה לבית של סבא וסבתא וגם למסגד הגדול. אבל, בגלל המרחק, עליה להגיע לבית הספר בהסעה. נור מספרת שהיא לא מכירה את הילדים והילדות שנוסעים איתה בבוקר. היא מרגישה שהם מסתודדים ואומרים עליה דברים מעליבים. גם הנהג של ההסעה לא כל-כך נחמד. הוא תמיד מזרז אותם ונוסע בעצבנות. נור אומרת שקשה לה להתחיל כך את היום. איזה מזל שבצהריים סבא אוסף אותה מבית הספר והיא לא צריכה לחזור בהסעה.

אולי תוכלו לעזור לנור להרגיש בנח בהסעה?

גיל נרתע מההפסקות

גיל מספר שהוא מאוד אוהב ללמוד בבית הספר, אבל קשה לו בהפסקות. חצר בית הספר רועשת ועמוסה, הילדים הגדולים קצת מפחידים אותו והוא לא יודע במה לשחק עם החבר הטוב שלו, שָׁלֵו. הוא מעדיף להישאר בהפסקות בכיתה אבל המורה לוחצת עליו לצאת ולהתאוורר בחוץ. המורה אומרת שההפסקה חשובה כמעט כמו השיעור.

גיל מבקש שתעזרו לו להנות מההפסקות.

משפחתה של שחר מצפה שתהיה תלמידה מצטיינת וזה מלחיץ…

שחר אומרת, שהיא מרגישה שמשפחתה מצפה ממנה שתהיה תלמידה מצטיינת – סבא מספר לה שמכל ילדי הכפר שבו גדל באתיופיה רק הוא למד בבית הספר. סבא מספר שהיה קם עם עלות השחר והולך כשעתיים לבית הספר. הוא היה תלמיד מצטיין, ביחוד באנגלית ובחשבון. אמא של שחר מספרת שגם היא היתה תלמידה מצטיינת, על אף שהוריה התקשו לעזור לה בלימודים, כי היו עולים חדשים ועדיין לא קראו וכתבו בעברית. גם אבא מספר לה שהצטיין בספורט ובמדעים.
שחר אומרת שהסיפורים האלה מלחצים אותה. היא חוששת שאם לא תהיה תלמידה מצטיינת תאכזב ותצער את בני משפחתה.

מי רוצה להתייחס לדברי שחר?

לתום קשה לשבת רגוע בשעורים

תום מספר שמאוד קשה לו לשבת רגוע במקומו ולא לנוע במרחב הכיתה. המורה מעירה לו בנועם, אבל המון פעמים: היא אומרת שהוא מפריע לחברים כשהוא קצת מדבר איתם בשיעור, היא מבקשת שלא יתנדנד על הכיסא. היא מרשה לו לצאת לשירותים רק פעם בשיעור והוא… הוא מבקש לצאת לפחות שלוש פעמים. המורה גם לא אוהבת שהוא ניגש כל פעם לפח הכיתתי כדי לחדד את העיפרון.

תום שואל – מה אתם עושות ועושים כשקשה לכם לשבת שקטים ומרוכזים בשיעור?

נעמי חוששת מהמורה

נעמי מספרת שאחותה הגדולה הזהירה אותה שאם לא תתנהג יפה בכיתה, המורה תעניש אותה: תוציא אותה מהכיתה, לא תרשה לה לצאת להפסקה או שתכתוב מכתב כועס לאבא ולאמא. אמא של נעמי כעסה על אחותה ואמרה שהיא סתם מפחידה את נעמי. אמא הבטיחה לנעמי שהמורה מאוד נחמדה ונעימה אבל נעמי עדיין מפוחדת. נעמי מספרת שהיא מאוד, מאוד משתדלת לשמוע בקול המורה ולא לדבר בשיעור עם חברה ואפילו לא לחייך אליה. גם כשהיא לא מבינה משימה בחשבון, היא לא מעיזה לבקש הסבר מהמורה. היא חוששת שאם המורה תגלה שהיא לא מבינה, היא תגער בה.
נעמי מספרת שעל הקיר בכיתה אמנם תלוי בריסטול ובו כתובים דברי חכמים: "לא הבישן למד ולא הקפדן מלמד", אבל הכתוב לא מרגיע אותה.

נעמי ממש תודה לכם אם תייעצו לה עצה טובה. היא כל-כך חוששת להיענש, הבטן כואבת לה מרוב לחץ.