יאסין

שלום למשפחה היקרה שמארחת אותי

אני מתרגש להיות איתכם ואפילו לישון אצלכם. אתם בטח יודעים שיש לי סוס שקוראים לו ראעד. היה לי קשה להיפרד מהסוס שלי אבל אני סומך על אחותי הגדולה שתדאג לו.

תאזינו לשיר החמוד הזה ונראה אם תגלו – איך אומרים סוס בערבית?
גיליתם?

הסבים שלי גרו באוהל כי ככה פעם חיו כל הבדואים. המשפחה שלי גרה בבית בן שתי קומות אבל אני אוהב להכין לעצמי אוהל משלי. אני פורס מפה גדולה על השולחן שבחדר הילדים, מכניס לאוהל שנוצר כריות, ספרים וצעצועים וכיף לי להיות בשקט באוהל שלי. תרשו לנו לעשות אוהל כיפי אצלכם?

כשספרתי לסבתא שלי שאני עומד להתארח אצלכם היא שלחה לכם במתנה סיפור שסבא שלה סיפר לה. יהיה נחמד אם תקריאו אותו בקול רם. זה יכול להיות הסיפור לפני השינה שלנו:

שיירת הגמלים

לפני שנים רבות, לפני שבני האדם המציאו את המכוניות וכמובן שלפני שהמציאו את המטוסים, אפשר היה לחצות את המדבר אך ורק בשיירת גמלים. הגמל יכול ללכת מרחק רב בחום מבלי לאכול ומבלי לשתות ולכן הוא נקרא "ספינת המדבר" – הגמל חוצה את המדבר כפי שספינה חוצה את הים.

ר' יעקב שרצה לבקר בירושלים חיפש שיירת גמלים שיוכל להצטרף אליה. בכיכר השוק הוא מצא את ראש השיירה, בדואי שקראו לו שייח' ייאזן. שייח' יאזן הכיר כל באר, כל מעיין וכל עץ במדבר. שייח' יאזן נראה לר' יעקב אדם חכם ואחראי. ר' יעקב החליט להצטרף לשיירה של שייח' ייאזן אבל לא גילה לו שהוא יהודי. ר' יעקב ידע שיהיה היהודי היחיד וחשש מכל נוסעי השיירה.

למחרת בבוקר ר' יעקב הגיע לקצה העיר, למקום ממנו תצא לדרך השיירה. הוא ראה גמלים רבים עומדים בשורה, והמון אנשים שלא הכיר ולכן קצת נבהל. זאת הייתה הפעם הראשונה בחיו שהצטרף לשיירה. שייח' יאזן הבחין בו והתקרב אליו. הוא הראה לו את הגמל עליו ירכב. הוא פקד על הגמל לכרוע כדי שר' יעקוב יעלה על דבשתו. ר' יעקוב רצה לשלם בארבע מטבעות זהב, אבל שייח' יאזן אמר לו: "תן לי שתי מטבעות עכשיו ואת השתיים האחרות, תיתן לי כשנגיע לירושלים."

ר' יעקב עלה על הגמל והשיירה יצאה לדרך. בבוקר היה חם, ובצהרים היה לוהט. ר' יעקב התנודנד על גב הגמל ונמנם לו. לפנות ערב, כשהשמש החלה לשקועה חנתה שיירת הגמלים בנווה מדבר, מקום שבו יש בארות מים ועצי תמר.

הגמלים שלא שתו כל היום שתו עכשיו המון מים. הבדואים הדליקו מדורות, הכינו פיתות ותה מתוק. ר' יעקב ישב עם כולם הקשיב לסיפורים המרתקים שסיפרו ונרדם.

למחרת, מוקדם בבוקר, עם עלות השחר, העיר אותם שייח' יאזן והשיירה יצאה לדרך. כך היה ביום שני, ביום שלישי, ביום רביעי וביום חמישי.

ביום שישי, אחר הצהריים שוב חנתה השיירה בנווה מדבר. ר' יעקב נגש אל ראש השיירה ואמר לו:
"שייח' יאזן היקר, אני רוצה לתת לך את שתי מטבעות הזהב."
"אבל עדיין לא הגענו לבאר שבע." התפלא שייח' יאזן.
ר' יעקב התקרב אל ראש השיירה ואמר לו בשקט: "אני יהודי. ע"פ הדת שלי אסור לי לרכוב על הגמל בשבת. בשבת אני צריך לנוח וכך גם הגמל. אני אחכה בנווה המדבר עד שתעבור שיירה נוספת ואצטרף אליה."

שייח' יאזן, ראש השיירה שתק שתיקה ארוכה ולבסוף אמר:

הורים יקרים אתם יכולים בנקודה זו לשאול את הילדות והילדים מה לדעתם אמר השייח'. אחרי שיציעו ובסיפור.

"מהרגע שהצטרפת לשיירה שלי, אתה האורח שלי ואני אחראי על החיים שלך. אם הדת שלך אוסרת עלייך לרכוב על הגמל בשבת, כולנו נשאר איתך ונמשיך את דרכנו ביום ראשון."
"אבל כולם יכעסו עליך," אמר ר' יעקב. "האנשים לא יסכימו להתעכב בגלל יהודי אחד."
"תשאיר את זה לי," אמר השייח' וטפח לר' יעקב על השכם.

השייח' כינס את כל אנשי השיירה ואמר להם: "אחד מאיתנו חייב להישאר בשבת בנווה המדבר. האם נשאיר אותו כאן לבדו ונמשיך בדרכנו?"
אחד האנשים אמר: "אם נשאיר אותו לבד בנווה המדבר שודדים עלולים לפגוע בו. או שחיית טרף יכולה לטרוף אותו. לא נשאיר אף אחד לבדו במדבר."

השייח' חזר על שאלתו: "האם נשאיר אחד מאיתנו לבדו במדבר ונמשיך בדרכנו?"
"לא!" צעקו כל אנשי השיירה. "נשאר איתו!"

וכך היה. השיירה לא המשיכה את דרכה בשבת. ר' יעקב הודה לכולם והנעים להם את הזמן בשירי שבת.

תודה גדולה על האירוח, שֻכְּרַן כְּתִיר.