בובת הפרסונה מייצגת ילד או ילדה עם סיפורים אמיתיים ומציאותיים. לכן ניסיונה של
המחנכת באינטראקציות עם הילדים הוא הבסיס לשילובה של הבובה בגן. המחנכת אינה
שחקנית המציגה את תפקידה של הבובה בקול ילדותי, אלא הבובה מדברת באמצעות
המחנכת; היא יושבת בנינוחות על ברכה ו"לוחשת" באוזנה; המחנכת מקשיבה ואז מספרת
לילדים (בגוף שלישי: שחר מספרת ש…"נועם אמר לי ש…") את מה שהבובה אמרה לה.
כלומר, הבובה היא דמות עצמאית, שהמחנכת עוזרת לה לבוא לידי ביטוי. במהלך המפגש
עם הבובה, המחנכת מנחה את השיחה עימה, מזמינה את הילדים לשתף בחוויות ובתגובות
שלהם, ממקדת ומרחיבה את דברי הילדים.
בהדרגה ובקצב המתאים לכל מחנכת, בובות הפרסונה מצטרפות לקבוצת הילדים. לעיתים
מחנכות בוחרות שהבובות יהיו אורחות המבקרות מידי פעם בגן ולעיתים הבובה הופכת
להיות דמות קבועה בגן וההתייחסות אליה היא כאל כל ילד וילדה בגן בצורה מכבדת
ושיתופית. בובות הפרסונה אינן בובות משחק; הילדים אינם משחקים עם הבובה, אלא
מתייחסים אליה כאל אחת מהם.
בהזדמנויות שונות הילדים יכולים להזמין את הבובה להצטרף אליהם לפעילות, לדוגמה:
לשבת לידם במפגש, בארוחת הבוקר או ביום הולדת, להצטרף אליהם למשחק בחצר.
כשהבובה אינה "בשימוש", ניתן להושיבה במקום כלשהו בגן לצד הילדים או להסתירה מעיני
הילדים ולהציגה מחדש בכל מפגש.
לעיתים, לפני שילוב הבובות בגן, מחנכות מביעות חשש שהילדים יימנעו מיצירת קשר עם
הבובות, מאחר שהן אינן ילדים אמיתיים. אולם, הניסיון מלמד, כי חשש זה יתבדה לאחר
שהילדים יכירו את הפרסונה של הבובה ויפתחו קשר בינם לבינה.
תפריט