פעילויות מוצעות עם גיל

סיפור הרקע של גיל

גיל הוא ילד בן חמש, יש לו שלושה אחים גדולים ואחות קטנה. יש לו גם הרבה בני דודים ובנות דודות והוא אוהב לפגוש אותם בשבת אצל סבא וסבתא ולשחק איתם. סבתא מכינה קוסקוס מאוד טעים וגם סלטים טעימים שהיא למדה להכין במרוקו. סבתא נולדה במרוקו וסבא נולד בתוניס, והם התחתנו אחרי שהם באו לישראל. גיל במיוחד אוהב סלט עגבניות קצת חריף.
הרבה פעמים ביום שישי בערב גיל הולך עם אבא שלו לבית הכנסת. לפעמים הוא משחק בחוץ עם חברים, ולפעמים הוא נשאר עם אבא בבית הכנסת ומקשיב לפיוטים המקסימים שכולם שרים.
כשגיל חוזר הביתה מהגן, הוא אוהב לשחק עם חבר ולבנות מגדלים וארמונות מקוביות. אימא אומרת, שהארמונות שהוא בונה מזכירים לה בניינים מפוארים במרוקו.
בגן של גיל יש חוג על בעלי חיים. כל שבוע מגיע המדריך ניר ומספר לילדים סיפורים מעניינים על בעלי חיים שונים. גיל תמיד מקווה שניר יביא אתו בעלי חיים וייתן לו ללטף אותם.
גיל אוהב גם שהגננת מלמדת שירים חדשים. הוא אוהב לשיר ולרקוד במיוחד בגן, כשכל הילדים רוקדים יחד. בקבלת שבת בימי שישי הגננת מלמדת את כולם לשיר שירי שבת. את חלקם הוא מכיר, כי אלה שירים שגם המשפחה שלו שרה בערבי שישי. יש גם שירים חדשים, שבהתחלה הוא לא הכיר, אבל עכשיו הוא כבר מכיר ויכול לשיר גם אותם.
גיל אוהב שילדים בגן מספרים על חגים שהם חוגגים. בשנה שעברה חברה שלו סיפרה על המימונה, שגם המשפחה שלו חוגגת. השנה אימא הציעה שגיל יספר בגן על "עיד אלבנאת". אימא אפילו אמרה, שהיא תוכל לבוא לגן לספר על החג הזה ביחד עם גיל.
לפעמים בחופשות, אחיו הגדול של גיל לוקח אותו ואת אחותו הקטנה, תמר, להצגות ולהופעות של מוזיקה. בחופשת חנוכה הם היו בהופעה שקראו לה "הכבש השישה עשר" וגיל כבר יודע לשיר כמעט את כל השירים שהושמעו בהופעה.
פעם סבא עשה לגיל ולתמר הפתעה ולקח אותם לקונצרט של התזמורת האנדלוסית. כשסבא של גיל היה קצת יותר צעיר הוא ניגן בתזמורת הזאת על כלי שנקרא "עוּד". גיל הכיר חלק מהמנגינות כי סבא מנגן אותן בבית. בקונצרט הוא היה מופתע לראות את הנגנים מנגנים בכל כך הרבה כלי נגינה שהוא לא הכיר.
גיל לומד לנגן על דרבוקה ומחכה שיוכל לנגן ביחד עם סבא.

הצעות למפגשי היכרות

הפתעה!

גיל מספר שאתמול סבא בא לקחת אותו אחרי הגן. סבא הביא לו עוגייה מלוחה שסבתא אפתה במיוחד בשבילו. הם הלכו ברגל לבית של גיל. סבא הבטיח שבבית תחכה לגיל הפתעה.
בדרך סבא סיפר לגיל על הילדות שלו בצריף הקטן, שבחורף דלף ובקיץ רתח. סבא סיפר שכאשר שהוריו הגיעו מהעיר המודרנית קזבלנקה לישראל, לא היו בעיירה שלהם כבישים ולא בניינים, רק צריפים והשירותים היו מחוץ לצריף. סביב כל צריף הייתה גינת ירקות, שיח נענע, שיח שיבַּה בחורף, תרנגולות ואפילו כמה כבשים.
ההורים של סבא (הם גרים לא רחוק מהבית שלו) עבדו מאוד קשה במפעל של אחד הקיבוצים. בערב, אבא של סבא היה מנגן להם בעוּד ושר להם שירים במרוקאית ובשפת הקודש – עברית. כך סבא למד לנגן בעוד. כשיגדל, גם גיל רוצה ללמוד לנגן בעוד וגם בגיטרה חשמלית.
כשהגיעו לקרבת הבית גיל לא הצליח להתאפק ורץ במהירות לדירה, כדי לראות את ההפתעה, אבל כבר בחדר המדרגות גילה מה היא.
– מה אתם חושבים?
סבא הביא לגיל גור כלבים והבטיח לעזור לו לאלף אותו. סבא יודע איך לאלף, כי הוא עבד ככלבן במשטרה!
– גיל שואל איך כדאי לקרוא לכלב שלו? זה כלב זאב.

הצעות לפעילויות
נכיר את העיר קזבלנקה שבמרוקו

גיל אוהב לרקום

גיל מספר, שהגננת בגן, ששמה מור, לימדה את הילדים לרקום. גיל למד במהירות ומור שיבחה אותו ואמרה, שמעולם לא ראתה ילד רוקם כל כך מדויק ויפה. מור הרשתה לגיל לקחת את הרקמה לביתו, להמשיך לרקום בבית ואפילו נתנה לו חוטי רקמה בצבעים שבחר – אדום, כחול וצהוב.
כשחזר הביתה מיד נכנס לממ"ד, שזה גם החדר שלו, והמשיך את הרקמה. הוא היה כל כך מרוכז, שלא שמע שאחיו הגיע הביתה עם שני חברים. פתאום שמע ילדים צוחקים. הוא הרים את ראשו וראה את אחיו והחברים שלו מציצים לממ"ד, לועגים לו ואומרים שרק בנות רוקמות. אחיו אפילו שאל מתי גיל יתחיל לתפור שמלות? החברים צחקו וקראו לו גילה.
– מה אתם חושבים על ההתנהגות של אחיו של גיל וחבריו? האם הם צודקים?
– האם רקמה ותפירה הן מלאכות רק של בנות?
במקום לכעוס על אחיו ועל חבריו, אימא שלו הזמינה את כולם לסלון, הוציאה מהמדף ספר גדול והראתה להם צילומים של כפתנים (גלימות) צבעוניים ומהודרים. אימא סיפרה שהחייטים הטובים ביותר שתפרו את בגדי המלכים היו גברים יהודים.

תפסו לגיל את המקום

גננת: גיל מספר שאתמול לפני שהתחיל המפגש מור, הגננת, הורידה מהכוננית את הספר "משהוא אחר". גיל מאוד אוהב את הספר הזה. הוא התיישב בדיוק מול מור, כדי שיוכל לראות היטב את האיורים שבספר. ואז קרה משהו מעצבן: הוא קם רגע מהכיסא כדי להכניס משהו למגרה שלו ויעל תפסה לו את המקום.
גיל הסביר לה שזה "המקום שלו" ושהיא "תפסה" לו, אבל יעל לא רצתה לשמוע. מור רצתה להתחיל להקריא את הספר, אבל גיל התעקש ודרש שיעל תפנה לו את המקום. מור ביקשה ממנו לוותר ואפילו הציעה לו לשבת לידה, אבל לגיל נמאס שתמיד מבקשים ממנו לוותר. הוא עמד מול יעל ולא זז.
– גיל שואל אם קרה לכם פעם ש"תפסו" לכם את המקום? מה הרגשתם ומה עשיתם?
בסופו של דבר יעל ישבה ליד הגננת והוא חזר למקומו.

הצעות למפגשים עם חשיפה לתרבות

גיל לומד להתאפק

גיל רוצה לספר לכם למה הוא בכה אתמול. יום ההולדת של גיל יהיה בעוד שבועיים וגיל כבר יודע מה יבקש כמתנה. הוא רוצה דרבוקה, כמו שיש למורה בחוג שלו. בחוג מחלקים לכל הילדים דרבוקות, אבל גיל רוצה אחת פרטית, שתהיה רק שלו, שיוכל לנגן בה גם בבית. דרבוקה כמו שיש לסבא שלו.
אתמול הוא ואבא שלו עברו ליד חנות מוזיקה וגיל ביקש מאבא שיקנה לו עכשיו את הדרבוקה, אפילו שיום ההולדת שלו רק בעוד שתי שבתות. אבל מה זה משנה, ממילא יקנו לו אותה. אז למה לא עכשיו? מה זה כבר משנה?
– מה אתם חושבים, האם אבא של גיל יסכים?
אבא לא הסכים. גיל בכה והמשיך לבכות עד שחזרו הביתה. סבא היה בבית ושאל מה קרה. הוא ענה לסבא בדמעות. סבא הקשיב וכתשובה סיפר לו סיפור. גיל אוהב שסבא מספר לו איך היה פעם. סבא סיפר שכשהוא היה ילד קטן כל המשפחה שלו עזבה את מרוקו, את העיר קזבלנקה ועלתה לארץ ישראל. "באנו מעיר גדולה עם חופי ים מקסימים לעיירה קטנה עם חנות מכולת אחת", אמר סבא. כשהיו רוצים לקנות משהו חוץ ממצרכי אוכל כמו חלב, גבינות או ירקות, היו נוסעים באוטובוס לעיר הגדולה. היום לכולם יש מכוניות, אבל פעם לא היו כל כך הרבה מכוניות. האוטובוס היה מגיע לעיירה שלהם פעם ביום, בבוקר וחוזר אחרי הצוהריים. "היה צריך לתכנן טוב את הנסיעה, כי אם שכחנו לקנות משהו היינו מחכים לפעמים שבוע או שבועיים. לנסוע לעיר הגדולה היה ממש עניין של יום שלם! אבא ואימא שלי עבדו ולא יכלו לנסוע כל פעם שרציתי לקנות דבר מה".
סבא סיפר, שכאשר חגגו לו יום הולדת בגן, הגננת, שמחה, הזמינה צלם מיוחד שצילם אותו חמש או שש תמונות, וצריך היה לחכות שבועיים עד שהצלם פיתח את התמונות והביא אותן לגננת. כל התמונות היו בצבעים שחור ולבן. בעיני גיל זה מאוד מוזר לחשוב שפעם היה צריך לחכות כל כך הרבה זמן עד שרואים את התמונות ושהן לא היו צבעוניות. לא כמו היום, שמצלמים בטלפון כמה תמונות שרוצים ורואים אותן מיד והכול בצבעים כל כך יפים.
סבא הציע לו לחשוב מה הוא יכול לעשות עד שיגיע הזמן לקבל את מתנת יום ההולדת שלו.
– מה הייתם מציעים לגיל לעשות כדי להתגבר על הציפייה?
– מה יעזור לו להעביר את הזמן בנעימים?

הצעות לפעילויות
1. לילדי גן חובה (או טרום חובה, שכבר מכירים סיפורי תורה), אפשר לספר על יעקב ורחל, איך שבע שנים עברו כימים אחדים, "ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה".
2. לצפות בתמונות מקזבלנקה ומעיירות עולים עם הקמתן.
3. להציע לילדים להביא לגן צילומים של סבא וסבתא שהיו קטנים. הסבים יכתבו היכן צולמו ובגן יקימו תערוכת צילומים.
4. להציע לילדים להזמין לגן את סבא וסבתא, כדי שיספרו על ילדותם ועל משחקים שהיו נוהגים לשחק.
5. להחליט יחד בגן על פעילות מיוחדת שמייחדים לה יום אחד בחודש, אולי לכבוד ראש חודש, וביחד לומדים לחכות ולצפות לה. אפשר לסמן בלוח השנה את הזמן שעובר או לסמן את הזמן בהשחלת חרוזים על חוט מיוחד, כדי לתת לילדים תחושה מוחשית לזמן שעובר.
6. להכין בצק שמרים, לצפות בתהליך ההתפחה, שלוקח זמן, וללמוד מה מתפיח את הבצק.

גיל מביא לגן את מסורת הפיוטים

גיל מספר שבגן שלו מקיימים בכל שבוע את טקס קבלת שבת. מור, הגננת, בוחרת כל שבוע ב"מקבלי ומקבלות שבת" אחרים. כאשר אסף, החבר הכי טוב של גיל, היה מקבל השבת, הוא ביקש להשמיע שיר ששרים בערב שבת, בבית הכנסת שאליו הוא הולך.
כשהשמיעו את השיר, היו ילדים שהצטרפו ושרו. המילים היו מוכרות לגיל, אבל המנגינה חדשה, מעולם לא שמע אותה.

בסוף קבלת השבת אסף אמר לגיל שהוא נעלב ממנו, כי ציפה שגיל ישיר אתו והוא לא מבין מדוע גיל לא משתף אתו פעולה. גיל ענה לו שהוא לא מכיר את המנגינה ולכן לא שר, אבל אסף לא הקשיב והלך.
– גיל שואל, מה הוא יכול לעשות כדי להתפייס עם אסף?
גיל מספר, שמור כנראה ראתה את מה שקרה והציעה לגיל להיות "מקבל השבת" בשבוע הבא ואפילו להזמין את סבא עם העוד וללמד את הילדים פיוטים משולחן השבת שלהם. וכך היה. בשבוע שלאחר מכן, סבא של גיל בא עם סבא רבה שלו ועם העוד והם לימדו את הילדים והילדות פיוטים לשבת.

אסף וגיל השלימו באותו היום.

הצעות לפעילויות
1. להשמיע בכל קבלת שבת נוסח שונה לשירים/פיוטים זהים.
2. ליצור מחברת מתכונים משותפת, שבה כל משפחה רושמת את מתכון השבת המיוחד שלה.
3. ליצור טקסים שונים לאירועים זהים, השומרים על אחדות אבל מאפשרים ייחודיות: מקבלי שבת בוחרים את השירים, הסיפור, הריקודים והכיבוד לקבלת השבת.
4. ילדי יום ההולדת בוחרים את התוכן של יום הולדתם.
5. כיוון שגיל מאוד אוהב לרקום, כל ילד שירצה ירקום מפה לחלות השבת, מפה שיהיו בה מוטיבים שונים מקהילות שונות.

איזו משפחה מוזיקלית

גיל מספר שהיום הוא עייף וגם כאבה לו הבטן. אימא הכינה לו תה עם עלי שיבה, שקטפה מהשיח שבחצר. אתמול בערב כל המשפחה לבשה בגדי חג ונסעה לעיר אשדוד לקונצרט של התזמורת האנדלוסית. כשסבא רבא של גיל נכנס לאולם (הוא נשען על זרועו של סבא של גיל), כולם קמו על רגליהם, גם הנגנים והנגניות ומחאו לו כף. במרוקו, סבא רבה של גיל היה נגן עוּד מפורסם. גיל מספר שסבא שלו, שגם הוא נגן עוּד, היה ממקימי התזמורת האנדלוסית של אשדוד. גם הדוד שלו, אח של אימא, מנגן בתזמורת בכלי שנקרא קמנג'ה, שזה כלי נגינה דומה לכינור. גיל פחות אוהב את הצליל של הקמנג'ה.
בתזמורת האנדלוסית מנגנים ביחד יהודים וערבים, כי כך זה גם היה במרוקו, יהודים וערבים ניגנו ביחד את המוזיקה האנדלוסית. סבא של גיל תמיד אומר שמוזיקה מביאה שלום לעולם.
השנה גיל התחיל ללמוד לנגן על דרבוקה. המורה שלו אומרת שיש לו חוש קצב מצוין.
לפעמים גיל חושב על מה יהיה המקצוע שלו כשיהיה גדול. הוא מתלבט אם יהיה נגן בתזמורת או שיהיה מאלף כלבים. ולמה לא גם וגם?
– חשבתם במה הייתם רוצים לעסוק כשתהיו גדולים?

בן דוד מג'רבה

גיל מספר לילדים, שחופשת חנוכה הייתה מאוד מיוחדת, כי התארח אצלם יוסף, שהוא בן דוד רחוק של גיל. יוסף גר במקום מאוד רחוק ומיוחד – באִי ג'רבה שבתוניסיה. כל ערב, אחרי הדלקת הנרות, המשפחה של גיל ישבה לאכול ארוחת ערב ויוסף סיפר להם על החיים בג'רבה.
יוסף דיבר עברית מצוינת, כי מגיל צעיר למד בתלמוד תורה בעברית ובהמשך בבית ספר יהודי. יוסף סיפר שיהודים גרים בג'רבה כבר 2,500 שנה והראה לגיל הרבה תמונות משם. יוסף סיפר שבבית הכנסת העתיק של ג'רבה יש אבן מבית המקדש. היהודים הביאו אותה לג'רבה אחרי שחרב בית המקדש.
הערב הכי מיוחד ומרגש היה בראש חודש טבת. יוסף הזכיר לאימא של גיל ולסבתו שבג'רבה חוגגים במועד הזה את חג הבנות – "עיד אל-בנאת", שהוא חג לזכר כל הנשים היהודיות הגיבורות. בזכות יוסף אימא וסבתא החליטו לחגוג את החג.
אימא וסבתא הזמינו את החברות שלהן לבית של גיל. כל אחת הביאה מאכל טעים ומתנות קטנות לחברות. אימא ביקשה מהגברים לפנות את הסלון ולהשאיר אותו רק לנשים. היא השמיעה מוזיקה אנדלוסית קצבית וכל הנשים רקדו, שרו, טעמו מהמטעמים, שתו קצת יין ומאוד שמחו.
גיל מספר, שרק לו הרשו להישאר בסלון כי הוא קטן. הוא הביא את הדרבוקה שלו ותופף לפי קצב המנגינה.
ביום האחרון של חנוכה, אבא וגיל ליוו את יוסף לשדה התעופה בנתב"ג. יוסף טס לפריז שבצרפת ומשם לאי שלו ג'רבה. גיל כבר מתגעגע ליוסף ורוצה לבקר אותו בג'רבה, אבל ישראלים לא יכולים לנסוע לשם. כשיהיה הסכם שלום בין ישראל לתוניסיה הוא יוכל לבקר שם.
– גיל שואל: אולי לילדים יש רעיונות כיצד הוא יוכל לשמור על קשר עם יוסף? הם מאוד נקשרו זה לזה.
– האם גם לכם יש קרובי משפחה בארצות רחוקות?

אמצעי עזר
פיוט ג'רבאי
צילומים מג'רבה
רקע על "עיד אל בנאת", מתוך אתר מיזם הלו"ז העברי

מי אכל את הז'אבן?

גיל מספר שהחג שהוא הכי אוהב הוא המימונה. הוא אוהב את כל החגים, אבל למימונה לא מתלווה סיפור מפחיד כמו הסיפור של פורים, חנוכה או פסח וחוץ מזה, במימונה גם לבני המשפחה הדתיים שלו מותר לנסוע במכונית, להדליק את האור, לנגן ולראות טלוויזיה. בכל בוקר בחול המועד פסח, לפני שכל המשפחה יצאה לטיול או לפיקניק עם רקסי הכלב, אימא שלו הכינה עוגיות למימונה. היא הכינה אותן מתמרים, משקדים, מאגוזים, מקוקוס ומצימוקים ושמרה אותן בקופסאות בארון עד למימונה. כשאימא הכינה ז'אבן, שזה ממתק מחלבון של ביצה, רקסי התרגש מאוד, כי הוא קיבל את כל החלמונים. רקסי נורא אוהב ביצים.
בערב האחרון של פסח, כשהחג יצא ומותר היה לאכול חמץ, אימא הכינה מופלטות מתוקות וכל המשפחה התכוננה ללכת לחגוג בבית של סבא וסבתא. אבא סידר בארגז את כל הקופסאות עם העוגיות והממתקים ומעליהן הניח את המגש עם המופלטות, אבל לפתע אימא הבחינה שקופסה אחת חסרה – הקופסה העגולה של הז'אבן. אימא שאלה: מי אכל את הז'אבן? אף אחד לא הודה ואבא אמר שלא כדאי להתעכב, כי כולם כבר בטח הגיעו לבית של סבא וסבתא. גיל ידע מי אכל את הז'אבן…
כשהגיעו לבית של סבא וסבתא היו שם הרבה אנשים שהוא אוהב וגם אנשים שהוא לא הכיר, כי במימונה משאירים את דלת הבית פתוחה וכל השכנים מוזמנים להיכנס ולשמוח. השולחנות היו עמוסים בעוגיות, ממתקים, תכשיטי זהב ומופלטות. היו גברים ונשים שלבשו כפתנים. הדודים ובני הדודים הביאו כלי נגינה וכולם ניגנו ביחד. גם גיל ניגן בדרבוקה שלו. כך שמחו עד מאוחר בלילה.
לפני שנרדם, גיל גילה לאימא מי אכל את הז'אבן.
– יודעים מי?

שיחות ודילמות

גיל מתיידד עם תמר

לעיתים קרובות, בשבתות, גיל נפגש עם בני המשפחה המורחבת. כל בני הדודים נפגשים אצל סבא וסבתא. כשהמבוגרים מדברים על כל מני דברים, בני הדודים יוצאים לשחק בגן השעשועים הקרוב.
באחת השבתות, ילדה שצבע עורה שחום, ממוצא אתיופי, ישבה על הנדנדה העגולה והגדולה, זו שגיל ועוד חמישה בני דודים מתנדנדים בה יחד. הילדה התנדנדה בלי סוף, ולא נראה היה שיש לה כוונה לרדת בקרוב ואז יובל, בן הדוד הגדול שלו, צעק עליה שתרד כבר ותיתן תור!
הילדה ענתה שעוד מעט היא תרד, אבל יובל אמר לה "תרדי כבר, שחורה אחת, תחזרי לאפריקה".
– איך, לדעתכם, הילדה הרגישה?
– מה אתם חושבים על ההתנהגות של יובל? האם הוא היה יכול להשיג את הנדנדה בדרכים אחרות?
– קרה לכם פעם שחיכיתם הרבה זמן בתור כדי לעשות משהו כיפי?
גיל מספר שהוא ממש התבייש בהתנהגות של יובל ונעלב בשביל הילדה. הוא כעס על יובל, קודם כל כי גם הוא שחום (אימא קוראת לו "ילד שוקולד שלי"), וגם כי בגן שלו יש ילדה/בובה שחר, שגם היא יוצאת אתיופיה, כמו הילדה שהייתה על הנדנדה (בגן הוא צחק ואמר שהוא שוקולד חלב, והיא שוקולד מריר).
גיל קצת מפחד מיובל, שהוא חזק וגדול, אבל בכל זאת החליט להתערב. הוא ניגש לנדנדה, שאל את הילדה לשמה וביקש ממנה יפה שתיתן גם להם להתנדנד. בלחש, שיובל לא ישמע, הוא אמר לה סליחה על שבן הדוד שלו העליב אותה. הילדה, ששמה תמר, חייכה חיוך קטן, התנדנדה עוד קצת וירדה. גיל הודה לה והוא מספר, שזאת הייתה הפעם הראשונה שליובל לא היה מה להגיד… מאז אותו יום גיל ותמר נפגשים בגינה ומשחקים יחד. אבל זה כבר סיפור אחר.

הצעות לפעילויות
1. לגזור "שרשרת ילדים" ולצבוע כל ילד בגוון אחר.
2. ללמוד את השיר "חברים בכל מיני צבעים"
3. כל ילד בגן ישתף במה הוא מוכשר ויכול לעזור לחבר אחר ובמה הוא ישמח לקבל עזרה. לחפש זוגות של לומד ומלמד.
4. להנהיג מסורת, שבכל יום שישי, ילד/ה מספר/ת על חבר/ה שעזרו להם השבוע.