פעילויות עם יאסין

סיפורונים מחיי יאסין

מחנכת יקרה, בסיפוריו של יאסין תמצאי נושאים משותפים לכל הילדים באשר הם וגם נקודות דמיון תרבותיות לבובות הנוספות שבגנך. ההפרדה המגדרית בחתונה  מזכירה את ההפרדה המגדרית בתרבותה של נעמי. סבו של יאסין הנגן המוכשר מזכיר את סבו של גיל, נגן העוד. האכילה המשותפת סביב מגש, בעזרת הידיים, תזכיר את דרך האכילה המסורתית של שחר, יוצאת אתיופיה. תוכלי להאיר לילדים על האיפיונים התרבותיים הדומים והשונים.

כמו כן, החשיפה לתרבות הבדואית יכולה להוביל:
* ללימוד רקמה ואריגה בגן.
* להאזנה למוסיקה שאיננו מורגלים אליה והיא מאפשרת פעילות של דמיון מודרך ברחבי המדבר. 
* סיפורי עם בדואים. 
*לימוד מרתק על החי והצומח במדבר.

סיפור הרקע של יאסין

סאלם עלכום  קוראים לי יאסין ויש לי סוס, זאת אומרת סיח. קוראים לו ראעד שזה בעברית רעם. למה רעם? כי כשראעד יהיה סוס גדול וידהר במהירות, הדהרות שלו ישמעו על אדמת המדבר  כמו רעמים מתגלגלים. וגשם במדבר זה ארוע ממש מיוחד! סבא שלי נתן לי את ראעד במתנה. סבא אמר שהוא התבונן בי וראה שאני ילד מאוד אחראי ואוכל לטפל היטב בסוס. סבא צדק: כל יום אני קם בזריחה ונותן לראעד שלי לאכול ולא יותר מידיי כי אם יאכל הרבה, תכאב לו הבטן. אני ממלא לו את החבית הגדולה במים, מסרק אותו עד שהוא מבהיק ומטייל איתו. עדיין אסור לרכוב עליו כי ראעד צעיר. כמוני.

סבא שלי הוא הכי חכם בעולם. סבא הוא אחד העוזרים של השייח' שלנו. השייח' הוא מנהיג השבט הגדול שלנו. השייח' פותר כל מיניי בעיות שיש לבדואים וגם עושה שולם כשרבים. הרבה אנשים מגיעים גם לסבא שלי כדי שיעזור להם לחשוב ולהחליט על כל מיני דברים. סבא אמנם גר בבית, כמונו, אבל הוא מקבל את הגברים, האורחים שלו בשֵיג' שזה אהל בדואי. אתם בטח יודעים שפעם כל הבדואים גרו באוהלים כי הם היו רועי צאן ונדדו עם הצאן במדבר כי הצאן צריך לאכול עשב וכל מיני צמחים. היום רק חלק מהבדואים רועי צאן אבל לא בני המשפחה שלי. חבל. הייתי רוצה להיות רועה ולנגן לצאן שלי בחליל אבל בעצם גם בגן הילדים כיף לי. הכי כיף לי כשאנחנו מתופפים בדרבוקות ורוקדים דחייה.

גם לסבתא שלי יש אוהל משלה. קוראים לו "האוהל של פטימה". לאהל של סבתא פטימה מגיעות כל מיני נשים יהודיות וערביות שרוצות ללמוד לרקום ולארוג. לסבתא מלמדת אותן והן משלמות לה כסף גם כי היא מורה טובה וגם כי נורא שמח להן ביחד. באוהל של סבתא הן גם אוכלות ארוחת צהריים. חלק אחד של האוהל הוא חנות קטנה שאמא מנהלת יש בה כל מיני רקמות, אריגות, תכשיטים וכלים שאת כולם הכינו בדואיות מוכשרות. אתם יודעים למה הזכרתי שסבתא מרוויחה כסף? לא תנחשו! בכל יום שישי, סבתא מוציאה מהארנק הרקום לה מטבע של 10 שקלים ונותנת לי אותו. אני שם את המטבע בארנק שאמא רקמה לי עליו גמל. כשיהיה לי מספיק כסף, אני אקנה לרעאד אוכף ואבא ילמד אותי לרכוב עליו.

כשבגן שלי חוגגים את "שבוע המורשת הבדואית", סבתא ואמא מזמינות את כל ילדי הגן והגננת "לאהל של פטימה" והן מלמדות את הילדים לרקום ולארוג. אותי הן לא צריכות ללמד כי אני כבר יודע! כשילדי הגן באים לאוהל של סבתא אני מאוד נרגש ואתם יודעים מה – זה אני שעוזר לאמא לבחור בשמלה רקומה ובחיג'אב תואם.

אני חושב שהדבר הכי, הכי, חשוב ללמוד כשחיים במדבר זה לזהות   את העקבות שמשאירים בעלי החיים במדבר. אני כבר יודע לזהות עקבות של נחשים מסוכנים ושל נחשים לא מסוכנים, של לטאות, של עקרבים, של כל מיני ציפורים וגם של מכרסמים קטנים. כשחיים במדבר כמו הנגב, חייבים ללמוד ממה להיזהר ואיך להזהר אחרת אתה עלול להעקץ מזוחלים ארסיים. איזה פחד! בגן אנחנו מלמדים אחד את השני איך להיזהר. למשל, לפני שהולכים לישון חייבים לבדוק מתחת למיטה ובין הסדינים אם עקרב לא מסתתר שם. אם רואים עקרב קוראים לאמא או לאבא והם כבר יודעים מה לעשות איתו…

ספרתי לכם על הסבא שלי שעוזר לשייח', אבל לא ספרתי לכם על סבא מוסא שיודע לנגן גם בחליל, גם על דרבוקה וגם ברבאבה שזה כלי מיתר שמנגנים עליו בעזרת "קשת" עשויה מזנב של סוס (אני לא אתן שערה מהזנב של ראעד שלי. נשבע!) https://www.youtube.com/watch?v=G08Se9aZlxE  https://www.youtube.com/watch?v=umPwpgXuU_c סבא שלי מוזמן לנגן בחתונות שלנו. כמעט בכל ערב הוא מנגן בחתונה כי אצלנו יש המון חתונות וכל חתונה נמשכת כמעט .

כבר כמה ימים שמתארחים אצלנו בני משפחה מהצפון. איזה כיף! בחופש הגדול אני אתארח אצלם, אמא הבטיחה לי. אתמול בת הדודה שלי בקשה מסבתא שתכין לנו מבסאלה. אצלם בצפון לא מכינים מבסאלה רק אצלנו בנגב. אתם בטח מבינים שהתבשיל עשוי מבצל, נכון? אז מבסאלה מכינים מבצלים, עגבניות, תבלינים וחתיכות קטנות של לחם. מממ וזה טעים. אנחנו עזרנו לסבתא לחתוך המון עגבניות כדי שיהיה מספיק מבסאלה לכולם.  סבתא, אמא והדודות הכינו מַנסַף  שזה תבשיל ארז עם בשר או עוף. בערב, ישבנו כולנו סביב מגשים גדולים ואכלנו את המנסף  בידיים. כן בידיים. מגלגלים ביד כדורים קטנים והַם, לפה. אני גלגלתי כדורים לאחותי הקטנה כי היא לא יודעת לגלגל בעצמה. אחותי התינוקת רק יונקת מאמא, היא ממש קטנטנה.

  כבר התעייפתי מלספר, אלך לבדוק מה שלום ראעד שלי ואלך לישון לא לפני שאבדוק את סביבת המיטה שלי. אה, שכחתי לספר לכם שכשאני אהיה גדול אהיה רופא, רופא שמציל אנשים מנכישות  נחש, מעקיצות מסוכנות ומכל מיני נשיכות.

סיפור מלווה 1: הצעה למפגש היכרות: כעס

יאסין סיפר לי שהוא אוהב לשחק עם בני הדודים  וחבריו במדבר לפני השקיעה, כי החול פחות חם במדבר, במיוחד שהמדבר אינו מוגן מקרני השמש, ואין גג הגנה כמו במגרשי משחקים

כשיאסין לוקח את חברו הסיח, ראעד, לשחק עם שאר החברים, הם רצים יחד, ולפעמים חלק מהחברים מבקשים מיאסין רשות  לרכוב על רעד. יאסין מסביר להם שרעד עדיין צעיר ואסור לרכוב עליו אבל החברים חושבים שיאסין סתם אומר להם שאסור לרכוב על רעד כי הוא רוצה את רעד רק בשבילו. החברים כועסים על יאסין ולכן הוא עצוב.

נושאים לשיחה

יאסין רוצה לדעת במה אתם משחקים אחרי שעות הגן עם החברים והחברות שלכם?

יאסין רוצה לדעת מי מגדל בע"ח בבית או בחצר.

דילמה: (לא באותו מפגש).

הצגת הדילמה:

קרה לך פעם שחבר.ה כעסו עליך כי לא הסכמת שישחקו בצעצוע או במשחק שלך?

שיח רגשי-חברתי:

מה הרגשת?  מה הרגיש החבר.ה?

שיח פעלני (אקטיביסטי):

יאסין מבקש שתעזרו לו – הוא גם רוצה לשמור ולהגן על ראעד הקטן וגם לא רוצה שהחברים יכעסו עליו. מה הוא יכול לעשות?

סיפור מלווה 2: הצעה למפגש היכרות: יאסין והזוחלים

יאסין סיפר לי שלפעמים בלילה, לפני שהוא נרדם הוא מפחד שיעקוץ אותו עקרב. אמנם סבא שלו לימד אותו שמות של כמה סוגי זוחלים וחרקים מסוכנים שרואים במדבר ולימד אותו איך להישמר מהם אבל הוא עדיין מפחד.

שיח רגשי על פחדים:

מאיזה זוחלים וחרקים יאסין מפחד לדעתכם?

האם יש בע"ח שאתם מפחדים ממנו?

לגננת – חשוב להדגיש באמצעות יאסין שזה לא בושה לפחד. הפחד מגן עלינו מסכנות, הוא גורם לנו להיות זהירים.

שיח פעלני

מה אתם עושים כשאתם רואים בע"ח שמפחיד אתכם?

פעילות:

לחפש באינטרנט זוחלים מדבריים מסוכנים לאדם.

לצייר בע"ח מציאותי או דמיוני שמפחיד אותך.

סיפור מלווה 3: הצעה למפגש היכרות עם התרבות: יאסין ומבסלה

יאסין מספר שהמאכל שהוא הכי אוהב זה מבסלה. מבסלה זה תבשיל מבצל, עגבניות, שמן ותבלינים.  סבתא שלו מכינה את המבסלה הכי טעימה בעולם. יאסין מספר שפעם הוא ובת דודתו יוסרה שהיא כבר בת 10 החליטו להכין לבדם מבסלה. הם טגנו בצל, הוסיפו עגבניות ותבלינים אבל המבסלה לא יצאה להם טעימה כמו זאת שסבתא מכינה.

יאסין ויוסרה היו ממש עצובים שלא הצליחו. הם הכריחו את עצמם לאכול הכל כדי לא לבזבז את הירקות.

עכשיו יאסין ויוסרה בכלל לא רוצים לנסות לבשל. הם חוששים שלא יצא להם טעים.

נושאים לשיחה:

יאסין רוצה לדעת איזה מאכל אתם הכי אוהבים ואיזה מאכל אתם בכלל לא אוהבים.

דילמה:

יאסין שואל אם גם אתם ניסיתם לעשות משהו ולא כל כך הצלחתם?

שיח רגשי-חברתי

איך הרגשת שלא הצלחת?

מה עשית?

שיח פעלני

יאסין שואל אם לדעתכם כדאי לו וליוסרה לנסות שוב להכין  מבסלה ?

פעילות

הגננת אומרת שיאסין מציע לילדים ולילדות  להכין מבסלה בגן ביחד איתו. כל ילד.ה מצייר את הרכיב שעליו להביא לגן (עגבניה/בצל/פיתה וכו') למחרת יכינו את המבסלה.

סיפור מלווה 4: הצעה למפגש היכרות עם התרבות: ארוחת שישי

יאסין מספר שסבתא שלו מזמינה לבית שלה, בכל יום שישי, את כל בני המשפחה: את הדודות והדודים ואת כל הנכדות והנכדים. סבתא תמיד צוחקת ואומרת: "האמא אוספת את כולם".

 מאחר שהבית של סבתא של יאסין קטן ובני דודים רבים, לפעמים צפוף להם ואז סבתא של יאסין אומרת: "בית צר יכול להכיל אלף חברים".

יאסין מספר שביום שישי שעבר פרצה מריבה גדולה בין הבני דודים: כולם שיחקו כדורגל בחצר, בנים וגם בנות. הקבוצה שיאסין לא שיחק בה נצחה אבל היא לא שיחקה לפי הכללים – בן דוד שלו הכניס גול גם בעזרת היד.  כולם צעקו על כולם וכמעט הלכו מכות.

יאסין קיווה שאחד המבוגרים יצא החוצה וירגיע אותם אבל סבתא שלו תמיד אומרת לדודים ולדודות לא להתערב במריבות של הילדים כי בסופו של דבר הם משלימים וחוזרים לשחק. הריב נרגע אבל ליאסין היה מצב רוח רע והוא כמעט ולא נהנה מטעמה של המבסלה.

יאסין אומר שבכלל לא מתחשק לו ללכת ביום שישי הבא לסבתא כי הוא חושש ששוב יריבו.

נושא לשיחה

לסבתא של יאסין יש המון פתגמים על החיים. יאסין שואל אם גם סבא וסבתא שלכם משתמשים בפתגמים. ספרו לו.

דילמה:

יאסין שואל האם פעם התרחשה מריבה בינך לבין קרוב משפחה?

שיח רגשי-חברתי

מה הרגשת? מה עשית? מה עשו המבוגרים?

האם רצית שמבוגר יתערב?

שיח פעלני

מה אתם מייעצים לאסין לעשות, ללכת ביום שישי לסבתא או להשאר בבית?

סיפור מלווה 5: הצעה למפגש היכרות עם התרבות: החתונה

יאסין מספר שאתמול הייתה חתונתו של חוסיין, בן דודו. יאסין לבש הלבוש המסורתי  כמו אביו – ג'לביה וכאפייה. אמא אחיותיו, לבשו שמלה וצעיף עם רקמה פלסטינית צבעונית וכשהגיעו לחתונה הן נכנסו לאזור שבו יושבות  הנשים.

יאסין מספר שביקש מאביו לקשט את ראעד כדי שייקח אותו איתו לחתונה. כשהגיעו לאזור החתונה, הנשים הלכו לפנים הבית והגברים הלכו לאהל הגברים בשֶיג'. סבא של יאסין תופף בדרבוקה והגברים רקדו לפי הקצב.

יאסין מספר שהוא וראעד רקדו באמצע רחבת הריקודים מול החתן שרכב על סוס מקושט בחוטים מנוצצים. יאסין לא התבייש לרקוד כי ראעד היה איתו.           

יאסין מספר שבאמצע החגיגה הוא פתאום התגעגע לאמא ורצה לקבל חיבוק ממנה אבל הוא לא ידע אם כבן הוא יכול ללכת לאזור הנשים. הוא כל-כך התגעגע לאמא, כמו שקורה לו לפעמים בגן, שהוא טיפה בכה.

אחיו הגדול שאל אותו למה הוא בוכה ויאסין התבייש לספר לו שהוא רוצה את אמא.

אחיו אמר לו – "תהיה גבר ואל תבכה כמו ילדה," והלך לשבת עם הגברים סביב מגש עגול עצום את המַנסַף (תבשיל של ארז ובשר שאותו אוכלים בידיים. מכדררים לכדור קטן ו – לפה.). יאסין מספר שלא התחשק לו לאכול והוא יצא לטיול קצר עם ראעד וכשאף אחד לא ראה הוא חיבק את ראעד ובכה..

נושא לשיחה

יאסין שואל אם גם אתם הייתם בחתונה. אם כן, ספרו לו איך מתחתנים אצלכם?

שיח רגשי-חברתי

יאסין שואל אם גם אתם פעם בכיתם כי התגעגעת לאבא או לאמא ואמרו לכם לא לבכות כי אתם כבר גדולים?

איך הרגשתם?

מה עשיתם?

פעילויות

נצפה בסרטונים מחתונות בדואיות וחתונות אחרות

נאזין ונרקוד ריקודי שמחה וחתונה (דחיה, דבקה ועוד)

סיפור מלווה 6: שיחות ודילמות: יאסין עצוב היום

בוקר טוב, ילדים

מה שלומכם?

יאסין בא היום לגן עצוב. הוא רוצה לספר לנו על משהו שהוא לא יכול לשכוח.

יאסין מספר לי שאתמול הוא ביקר בקניון עם אביו. כשהם עמדו בתור לקנות גלידה יאסין ראה כמה ילדים שמתלחשים ביניהם, מסתכלים עליו וצוחקים. הוא חושב ששמע את המילה בדואי וגם  הייתה לו הרגשה שהם צחוקים על צבע עורו הכהה.

יאסין הרגיש עצוב ורצה ללכת הביתה. אבא אמר לו שלא ישים לב אליהם ותמיד יזכור שהוא ילד יפה וחכם אבל המילים הטובות של אבא לא עזרו ליאסין להרגיש טוב  ולכן החליט לשתף אותנו.

יש לכם.ן מה להגיד ליאסין? הוא נורא רוצה לשמוע מה אתם מרגישים ומה אתם חושבים.

סיפור עם בדואי שיאסין מאוד אוהב

מעשה בבדואי שרכב על גמלו ואיחר לחזור הביתה. בנו  יאסין דאג לאביו ויצא לחפש אחריו.

 שעות ארוכות הלך יאסין בשבילי המדבר, סרק בערוצי הנחלים טיפס על גבעות ולא מצא את אביו. עייף התיישב יאסיןעל אבן, מחה את הזיעה, שתה מעט מים ונח. הוא לא ידע כיצד להמשיך בחיפושיו?

 בעודו מהרהר, והנה מרחוק, ראה בדואי זקן הולך לבדו במדבר. יאסין קם וקרב אליו, בירך אותו לשלום ושאל: "האם במקרה ראית בדואי הולך בחברת גמל? אבא שלי נעלם עם הגמל שלו."

" האם אביך צולע? שאל הזקן.

"כן! אבא צולע!"

"האם הוא מחזיק בידו מקל?" שאל הבדואי הזקן.

"כן! היה לו מקל ביד! תמיד הוא הולך ומקל בידו," השיב יאסין.

"האם הגמל של אביך עיוור בעין אחת?"שאל הזקן

"נכון! הגמל של אבא עיוור בעין אחת!" ענה יאסין והתמלא בתקווה.

 "האם היו על גבו תמרים?" שאל הזקן.

"כן, כן" קפץ יאסין בהתרגשות. "זה אבא שלי וזה הגמל שלו. בבקשה  אמור לי היכן ומתי ראית אותם." 

השיב לו הבדואי: "האמת, אני לא ראייתי אותם, ובכלל לא פגשתי איש מלבדך זה כמה ימים".

 "אתה צוחק עליי!" השיב לו יאסין ."אתה מתאר לי אותו ואת גמלו במדויק ואתה טוען שלא ראית אותו? מאיפה אתה יודע את כל הפרטים הללו? "

"על אף שלא ראיתי אותם בעיני, אני יודע בוודאות שהם נחו זמן מה מתחת לעץ הזה ואני יכול לומר לך שהם הלכו מכאן לפני כשלוש שעות".

 יאסין התפלא: "איך אתה יודע את כל הפרטים האלה, אם לא ראית אותם במו עינייך? איך אתה יודע שאבי צולע, שהוא מחזיק מקל בידו, שהגמל שלו עיוור בעין אחת ושעל גבו של הגמל יש תמרים"? 

"נכון שמעולם לא ראיתי אולם בעיני, אבל עפ"י העקבות אני יודע." השיב הבדואי הזקן בקול בטוח.

 "אולי תראה לי את העקבות ותסביר לי כיצד אתה למד מהן את כל מה שספרת לי".. ביקש יאסין. 

הוביל הזקן את יאסין אל העקבות, הצביע עליהן ואמר: "הסתכל על העקבות שבחול: אלו סימני הרגלים של אביך, אלו עקבות הגמל ואלה סימני המקל.

 הבט על עקבות הרגליים של אביך, העקבה של רגל שמאל עקומה יותר וגדולה יותר מהעקבה של רגל ימין; זה אומר שהוא צולע.

 עכשיו הסתכל על העקבות שלי," אמר וטבע את סימני נעליו בחול. "העקבות של אביך עמוקות יותר משלי, מכאן שאביך שמן יותר ממני.

 הנה תסתכל אלה עקבות המקל שאביך אחז בידו"

יאסין הביט על הזקן בהתפעלות ושאל: "עכשיו רק אמור לי, איך אתה יודע שהגמל של אבי עיוור בעין אחת? הרי עין אינה נוגעת בחול ואינה מותירה עקבות?"

 צחק הבדואי הזקן ואמר: "זה נכון, שעין הגמל לא נוגעת בחול, אבל הסתכל על העקבות שליד העשב.

 אתה לא רואה שהגמל אכל רק מצד ימין?"

בעוד יאסין מדבר עם הבדואי הוא הבחין בשתי נקודות הולכות ומתקרבות אליהם. "זה אבא שלי והגמל שלו," יאסין קרא בהתרגשות. "תודה לך זקן חכם," אמר לבדואי ורץ לאביו