פעילויות מוצעות עם נעמי

כאן תמצאי את סיפור הרקע של נעמי, הצעות למפגשי היכרות עימה בגן וכן למפגשי המשך ולחוויות שונות שנעמי משתפת בהן.
כחלק מההכנה לפעילויות בגן, אנחנו ממליצות לך לצפות בסרטון קצר, הלקוח מהסדרה 'סליחה על השאלה – ילדים' של ערוץ 'כאן חינוכית' ובו אפשר להיחשף לסיפורים ולחוויות של ילדות וילדים (בוגרים מגיל הגן) בחברה החרדית בישראל. תוכלי לצפות בסרטון כאן.

סיפור הרקע של נעמי

נעמי עוד מעט בת שש. יש לה שני אחים ושתי אחיות. היא ישנה עם אחיותיה בחדר אחד. בגן של נעמי יש רק ילדות ובשכונה שלה יש הרבה בתי כנסת. אבא שלה הולך כל יום לבית הכנסת להתפלל, בימי שבת הילדים מצטרפים אליו. בכל יום שישי, בבישולים לקראת שבת, נעמי לוקחת כיסא ועומדת במטבח לצד אבא. היא עוזרת לו להכין את הטחינה וגם לקלף תפוחי אדמה לחמין. אחר כך, היא ואחיותיה מדליקות נרות שבת עם אימא.
ביום שבת אף אחד בשכונה לא נוסע וכל המשפחה בבית, ואז הכי כיף לנעמי לשחק בחצר עם החברות שלה, כי בכלל לא צריך להיזהר ממכוניות. הן אוהבות לקפוץ יחד בחבל. נעמי מאוד אוהבת לרכוב על קורקינט.
בתוך הבית, היא משחקת גם עם האחים שלה. לפעמים, באמצע השבוע, הם נוסעים לבקר את דוד שלה, ששמו יוסף, וכולם קוראים לו "דוד יוסף". יש לו חצר גדולה ושם הם פוגשים את בני ובנות הדודים וכולם משחקים יחד. אחיה הגדול, דניאל, לומד לנגן על פסנתר. נעמי רוצה ללמוד לנגן בחלילית ומחכה שתגדל עוד קצת ואז תתחיל ללמוד.
הרבה פעמים, כשההורים שלה עסוקים, נעמי שומרת על יהונתן, אחיה הקטן ומשחקת אתו. לפעמים קשה לה, כי הוא בוכה ולא תמיד היא מצליחה להרגיע אותו.
נעמי שמחה כשסבתא שלה לוקחת אותה ואת אחיותיה לראות הצגות על סיפורי חז"ל. היא אוהבת הצגות, אבל בעצמה מתביישת להופיע בהצגה כשיש טקסים בגן.
פעם סבתא לקחה אותה לגן החיות בירושלים! נעמי מאוד אוהבת חיות, אבל מאחדות מהן היא קצת
חוששת. כשהיו בפינת הליטוף היא התגברה על הפחד, הרימה את הארנבת וליטפה אותה. נעמי מפחדת מכלבים ומאוד רוצה להתגבר על הפחד הזה.
ומה עוד נעמי אוהבת לעשות? לרקוד ולשמוע מוזיקה וגם חתונות משפחתיות, שבהן כל הנשים רוקדות ביחד עם הכלה. הבנים יושבים בנפרד מהבנות ורוקדים עם החתן.
עוד מעט יהיה בגן שלה טקס קבלת סידור ונעמי מאוד מתרגשת. בטקס היא תקבל סידור אמיתי של גדולים ותלמד להתפלל כמו אימא ואבא וכמו אחיה הגדול.

הצעות למפגשי היכרות

יום ההולדת של נעמי

נעמי מספרת שהיא כל כך ציפתה ליום ההולדת שלה. יום קודם, הילדות בגן הכינו לה אלבום ציורים וברכות. המחנכת, מזל, קישטה את הכיסא המיוחד שעליו יושבת "ילדת יום ההולדת" ותלתה על הלוח חמישה צילומים של נעמי, מאז שנולדה ועד גיל חמש. צילום לכל שנה.
בבוקר יום ההולדת נעמי קמה נרגשת מאוד, נטלה ידיים ונכנסה למטבח, אבל נדהמה לגלות שאימא לא אפתה את עוגת יום ההולדת שלה עם הסוכריות הצבעוניות.
נעמי הציצה לחדר השינה וראתה שמיטות ההורים ריקות. היא נבהלה והעירה את טליה, אחותה הגדולה, שאמרה לה שבלילה אימא קיבלה צירי לידה והיא ואבא נסעו לבית החולים. טליה גם אמרה, שאבא השאיר לה מטבע של חמישה שקלים כדי שתתרום אותו לצדקה (כך עושות "ילדות יום ההולדת" בגן של נעמי). נעמי שאלה את טליה איך יחגגו בגן יומולדת בלי עוגה?
טליה הציעה שיקנו עוגת שוקולד במכולת. נעמי כמעט פרצה בבכי, אבל התאפקה כי הבינה את המצב. היא לבשה שמלה חגיגית, גרבה גרביונים ורודים ונעלה את נעלי הלק הלבנות שלה. טליה קלעה לה צמה וקישטה את שערה בסיכות פרפרים וקשת, אבל נעמי לא הצליחה לשמוח על אף שהתאמצה.
– מה אתם הייתם עושים ועושות במקום נעמי? איך הייתם גורמים לעצמכם לשמוח?
נעמי מספרת, שברגע שאחותה פתחה את דלת הבית כדי לצאת לגן ולבית הספר, השכנה נכנסה עם עוגת יום הולדת בצורת לב מקושטת בהמון סוכריות צבעוניות. השכנה חיבקה את נעמי ואת טליה ואמרה שמגיע להן מזל טוב כפול, כי ביום הולדתה של נעמי נולד להן אח קטן.
נעמי וטליה הודו לשכנה ונעמי לקחה בזהירות את העוגה לגן.
בשנה הבאה היא ואחיה יחגגו ביחד.

הקורקינט האבוד

כבר סיפרנו שנעמי מאוד אוהבת לרכוב על הקורקינט האדום שלה בטיילת שליד ביתה. היא טסה עליו בירידה ומרגישה שהיא כמעט עפה. את הקורקינט היא קיבלה מסבא וסבתא שלה, כשמצאה את האפיקומן בליל הסדר.
נעמי מספרת שלפני כמה ימים ירדה לגינה הציבורית עם הקורקינט. היא פגשה שם חברות ושיחקה איתן מחבואים עד שירד הערב והגיע הזמן לחזור הביתה. היא חיפשה את הקורקינט בכל מקום ולא מצאה. החברות עזרו לה לחפש אבל גם הן לא מצאו.
היא חזרה הביתה מאוד עצובה, חששה שאימא תנזוף בה, שתגיד שהיא לא אחראית, ואיך מאבדים קורקינט, ולמה היא השאירה אותו ליד הספסל… אבל אימא לא נזפה בה והבטיחה לה שלכבוד יום הולדתה יקנו לה קורקינט חדש. נעמי אומרת שהוקל לה שאימא לא כעסה עליה, אבל יום הולדתה יהיה עוד המון זמן…
למחרת בבוקר, כשאחיה ליווה אותה לגן, בדרכו לישיבה (בית ספר שלומדים בו בעיקר תורה), נעמי ראתה פתק מודבק על עמוד החשמל ושאלה את אחיה מה כתוב בפתק? אחיה קרא בקול:
בס"ד
השבת אבדה:
נמצא קורקינט בגן המשחקים.
תתקשרו למספר הטלפון: 0504356789 (לא בשבת)
אחיה של נעמי התקשר למספר הטלפון. נעמי תיארה בהתרגשות איך נראה הקורקינט שלה ו… האבדה נמצאה!

ילדה חדשה

לגן של נעמי הגיעה ילדה חדשה, ששמה שרי. המחנכת, מזל, סיפרה לבנות ששרי והמשפחה שלה הגיעו לישראל מארצות הברית ושרי מדברת אנגלית, יידיש ורק קצת עברית.
שרי לבושה תמיד בשמלות פרחוניות מאוד יפות והשיער האדמוני שלה קלוע לשתי צמות הקשורות בסרטים ורודים. הילדות בגן מתחרות ביניהן מי תהיה החברה הטובה ביותר של שרי. נעמי מספרת שהיא מרגישה שגם מזל אוהבת את שרי במיוחד, משבחת אותה כל הזמן ומראה לכולן את הציורים שלה.
נעמי רוצה להיות חברה של שרי אלא שעמוק, עמוק בלב היא מקנאה בה, שהיא כזאת יפה ואהובה. היא יודעת שאסור לקנא ולחמוד (לרצות את מה שיש למישהו אחר), אבל היא לא מצליחה לגרש את הקנאה.
– נעמי שואלת אם גם לכם קרה שקנאתם במישהו?
– האם אתם יכולות ויכולים לייעץ לנעמי איך להפסיק לקנא בשרי?

הצעות למפגשים עם חשיפה לתרבות

שמלת השבת של נעמי

נעמי מספרת, שבשבת שעברה היא שמחה במיוחד כי דודתה נתנה לה במתנה שמלת קטיפה בצבע בורדו עם צווארון מלמלה לבן. השמלה הייתה שייכת לבת דודתה לאה'לה. לאה'לה גדלה והשמלה כבר לא מתאימה לה ולכן דודתה נתנה לה את השמלה. היא מדדה את השמלה ומייד החליטה שזו תהיה שמלת השבת שלה. היא גרבה את הגרביונים הלבנים שלה ונעלה את נעלי הלכה השחורות והסתובבה סביב עצמה מול הראי. אימא נכנסה לחדר ואמרה לה שהיא נראית כמו נסיכה. נעמי אמרה לאימא שהשבת היא המלכה והיא, נעמי, ביתהּ הנסיכה.
– האם גם לכם יש בגדים מיוחדים לשבת?
– האם גם אתם מקבלים לפעמים במתנה בגדים מילדים וילדות שגדלו? מה אתם מעדיפים, בגדים חדשים מהחנות או בגדים שמקבלים מאחרים?

הסוד של נעמי ושל אחותה

נעמי מספרת שלה ולטליה, אחותה הגדולה, יש סוד: כשהן נשארות לבדן בבית, הן נכנסות לחדר השינה של אימא ואבא, מודדות את המטפחות של אימא, נועלות את נעלי העקב של אימא שהיא נועלת לאירועים חגיגיים כמו חתונות ובר מצוות, ומורחות את השפתיים באודם. כשהן לבושות כמו גברות הן מציגות כל מיני הצגות ומאוד צוחקות.
אתמול אבא חזר בפתאומיות מהכולל (שם הוא לומד תורה). היא טליה נבהלו, אבל אבא נבהל הרבה יותר מהן. לרגע הוא לא הכיר אותן ואפילו שאל – מי אתן? כשהבין שהן הבנות שלו פרץ בצחוק ואמר שהוא לא יגלה לאימא…

מה שקרה לנעמי בשבת

הצעה לגננת: סיפור זה ארוך יותר מהאחרים ועל כן יכול לשמש מעין פרידה מנעמי.
נעמי מספרת, שכבר כמה ימים לא הלכה לגן. לא, היא לא חולה, אבל הרגל שלה מגובסת וגם יש לה כוויה על הזרוע. איך זה קרה?
ביום שבת בצוהריים, כשההורים שלה נחו בחדר שלהם והאחים שלה ירדו לשחק למטה, התחשק לה שוקולד. כמובן ששוקולד פרווה ולא חלבי, כי בארוחה היא אכלה בשר ואחרי שאכלה בשר עליה לחכות שש שעות עד שתוכל לאכול מאכל שיש בו חלב.
הבעיה הייתה שהשוקולד נמצא במדף העליון של ארון המטבח והבעיה היותר גדולה הייתה, שהארון נמצא מעל פלטת השבת והמיחם (במשפחה של נעמי מחממים את האוכל על פלטה חשמלית שפועלת כל השבת ובמיחם המים יש מים רותחים למי שרוצה לשתות משקה חם), כי בשבת הם לא מדליקים אש.
נעמי היא ידעה שלהגיע לארון זה מאוד מסוכן, אבל לא הצליחה להתאפק וחוץ מזה הייתה גם משועממת. היא קרבה כיסא לשיש, מצאה מקום צר בין הפלטה החשמלית למיחם ושם הניחה את רגל שמאל, עמדה על קצות האצבעות, פתחה את הארון וכשכמעט הגיעה לשוקולד, איבדה את שיווי המשקל, נפלה והפילה את המיחם.
היא צרחה מרוב כאב. ההורים שלה זינקו מהמיטה וכשאימא הבינה מה קרה גם היא צעקה, הרימה את נעמי על הידיים והשכיבה אותה על הספה בסלון. נעמי לא הפסיקה לצעוק ולבכות. אבא של נעמי אמר שחייבים לקחת אותה מהר לבית החולים, לחדר מיון.
אימא התקשרה לאמבולנס והסבירה שבשבת מותר להתקשר לאמבולנס וכי רק לאמבולנס מותר להיכנס לשכונה שלהם בשבת. אבא הרים אותה בזהירות ושלושתם ירדו למטה. נעמי לא הבינה מה קורה ומדוע ההורים שלה מחללים את השבת, עושים את מה שאסור לעשות בשבת, אבל מרוב כאב היא לא יכלה לדבר.
כשהאמבולנס נראה בקצה הרחוב, הגיעו בריצה האחים של נעמי, כנראה מישהו אמר להם שקרה משהו רע לאחותם. אבא אמר להם שהוא ייסע עם נעמי לבית החולים כי "פיקוח נפש דוחה שבת". הכוונה שלו הייתה שאסור לשמור על חוקי השבת אם בריאותו של מישהו או מישהי בסכנה. נעמי אומנם רצתה שאימא תיסע איתה, אבל לא יכלה לדבר, רק לבכות.
הפרמדיק שטיפל בה היה נחמד. הוא נתן לה לשתות תרופה שטשטשה את הכאבים וטיפל בכוויה שעל הזרוע שלה. הוא גם אמר, שהיה לה מזל גדול כי הכוויה לא מאוד חמורה. כשקצת נרגעה אבא סיפר לה, שכשהיה ילד הוא היה נורא שובב ופעם בשבת רצה להגיע לשוקולד שהיה מונח במדף מעל הפלטה וקרה לו בדיוק את מה שקרה לה. אבא סיפר לנעמי שאבא שלו, זאת אומרת סבא שלה, שכולם יודעים שהוא רב חשוב, נהג במכונית לבית החולים. סבא הסביר לו שחשוב שכולם יראו וילמדו שלנסוע בשבת כדי להציל את הבריאות זאת מצווה חשובה מאוד!
נעמי מספרת שהגבס מעצבן אותה והרגל שנשברה מגרדת לה, אבל כל החברות ציירו לה בטושים על הגבס וגם מזל, הגננת שלה, קיימה את מצוות ביקור חולים והביאה לה… המון שוקולד, גם חלבי וגם פרווה.

שיחות ודילמות

נסיעה באוטובוס

נעמי רוצה לספר לכם משהו לא נעים שקרה לה.
היא נסעה באוטובוס עם אימא לבקר את סבתא שלה. היא אוהבת את סבתא שלה ואת האוכל שהיא מכינה ותמיד שמחה לנסוע אליה. נעמי לבשה שמלה כחולה שהיא אוהבת עם שרוולים ארוכים וגרביונים לבנים. היא והחברות שלה תמיד לובשות שמלה ארוכה וגרביונים.
היה יום מאוד חם. באוטובוס היו הרבה אנשים, והיה צפוף. בדיוק מולה ישבה ילדה עם אימא שלה.
הילדה לחשה לאימא שלה באוזן (אבל נעמי שמעה): "תראי את הילדה הזאת, היא לובשת בגדי חורף באמצע הקיץ. וגם אימא שלה לבושה ככה. היא בטח ממש מזיעה ועוד מעט תהיה מסריחה".
– מה, לדעתכם, נעמי הרגישה כשהיא שמעה מה הילדה אמרה עליה באוטובוס?
– למה הילדה אמרה את זה?
– מה נעמי יכולה לעשות אם זה יקרה שוב?