ימי פורים השמחים והעליזים מביאים לגן רגישויות ודילמות, שאין כבובות הפרסונה להעלותן ולהתמודד עימן.
בנוסף, השנה, שנת תשפ"ו, יחול חג פורים לצדו של חודש הרמדאן, דבר שיכול לעורר רגישות או ליצור הזדמנות להאיר על הדומה ביניהם.
במרחב הגן
מתחילת חודש אדר שגרת הגן מתערערת. הכול נהיה בסימן ונהפוכו: חזות הגן משתנה, הגירויים החזותיים והשמיעתיים מתעצמים והפעילויות אינטנסיביות ביותר. ישנם ילדים וילדות שחשים אי-נוחות מימים עליזים ושמחים אלו ועלינו לעודד אותם לבטא את המצוקה, לתת לה לגיטימציה, לעורר אמפתיה אצל הילדים ששמחים ובצוותא לחשוב על פתרונות, כך שיהיה נעים ושמח לכולם.
תום מספר, שבזמן האחרון ממש לא נעים לו להיות בגן. לכבוד חג הפורים מושמעים בגן שירי פורים בקול רם. הגן מלא בקישוטים נוצצים ו"לפעמים אני לא מכיר אותו, כי הגננת כל הזמן משנה אותו כדי שנשמח ונצחק".
תום רוצה להישאר בבית עד שחג הפורים יעבור, אבל ההורים לא מרשים לו.
בואו נעזור לתום.
תחפושות
מצד אחד, התחפשות מאפשרת לנו לממש תשוקות ומאוויים, אך מצד אחר, התחפשות מעוררת דילמות לא פשוטות ועלינו להיות ערניות ורגישות להן. הנה אחדות מהן:
- גננות וסייעות מתחפשות בכיף, אך ישנם ילדים המעדיפים גננת יציבה בבגדים "רגילים".
- הורים אינם מאפשרים לילד או לילדה להתחפש כרצונם.
- הילד או הילדה רוצים להתחפש למגדר השני, אך ההורים חוששים מתגובות מלעיגות.
- חשש ואף חרדה מהמפגש עם ילדים מחופשים.
- ילדים שאינם רוצים להתחפש, הם לא אוהבים להשתנות.
- ילדים החושקים בתחפושת יקרה מידי.
- ילדים שרואים תחפושות ולא מוצאים דמויות שנראות "כמותם".
גיל מספר שהוא מאוד רוצה להתחפש לאלזה, אבל אחיו הגדול אמר לו, שכולם יצחקו עליו, כי אלזה זאת תחפושת לבת.
מה דעתכם: האם כדאי לגיל להתחפש לאלזה?
נעמי רוצה לגלות לנו סוד. נעמי לוחשת לי, שהיא בכלל לא רוצה להתחפש כי היא לא אוהבת להשתנות. הגננת אומרת, שלמסיבת פורים כולם צריכים לבוא מחופשים. לנעמי לא מתחשק להשתתף במסיבה.
בואו נעזור לנעמי.
תום אומר, שהוא לא אוהב שהגננות מתחפשות. זה מלחיץ אותו שהן פתאום משתנות. הוא אוהב שהגננות שלו נראות כרגיל, אבל הוא מתבייש להגיד להן.
מה הרגשתכם כשהגננות מתחפשות?
נור אומרת, שלמוסלמים אין חג שמתחפשים בו וכשהיא רואה את הילדים היהודים מחופשים היא קצת מקנאה.
בואו נעזור לנור.
למה שחר מתחפשת?
שחר מתרגשת מאוד לקראת פורים.
השנה היא לא תתחפש לאסתר המלכה, וגם לא לפרפר.
רוצים לנחש למה שחר תתחפש השנה?
השנה שחר מתחפשת למלכת שבא!
סבתא אומרת שלמלכת שבא קוראים "מקדה" – איזה שם יפה!
שחר מספרת שלפני המון שנים, מלכת שבא הגיעה מארץ רחוקה כדי לפגוש את שלמה המלך בירושלים.
היו לה כתר מזהב ובגדים נוצצים ומקושטים.
בהתחלה שחר חשבה שהיא ואמא ילכו לחנות לקנות תחפושת.
אבל אמא הציעה רעיון אחר: שהיא ושחר יכינו ביחד את התחפושת בבית.
שחר ממש שמחה על הרעיון.
הגננת במועדונית נתנה לשחר קרטון זהב זוהר כדי להכין כתר.
וכשהיא חזרה הביתה חיכתה לה על השולחן במטבח הפתעה שאמא הכינה –
קופסה מלאה חרוזים נוצצים וצבעוניים!
אמא גזרה את צורת הכתר,
ושחר התחילה להדביק חרוזים – אחד אחד,לאט לאט כדי שלא יפלו.
ואז אמא הציעה משחק:
כל פעם ששחר מדביקה חרוז, הן יספרו בתורן משהו שהן אוהבות בפורים.
שחר סיפרה שהיא אוהבת לרקוד לשירי פורים.
אמא סיפרה שכשהייתה קטנה התחפשה לאסתר המלכה.
שחר ניסתה לדמיין את אמא קטנה, עם כתר ושמלה… וזה הצחיק אותה. ושחר כמובן אמרה שהיא הכי אוהבת אוזני המן ממולאות בשוקולד!
אבל פתאום שחר חשבה –
מה אם הכתר ייפול בזמן הריקודים בגן?
מה אתם חושבים? איך אפשר לחזק את הכתר?
ומה אם יהיה לה קשה לרקוד עם התחפושת?
מה היא יכולה לעשות?
מחר שחר ואמא יתחילו להכין גם את השמלה הנוצצת של מלכת שבא.
היא תגיד לאמא שהיא רוצה שמלה רחבה שאפשר לרקוד איתה.
ובשבוע הבא… מלכת שבא תגיע לגן!
שחר סקרנית לשמוע –
מה אתם אוהבים בפורים?
שחר מבקשת לשתף אותנו בעוד משהו, אולי תהיה לכם עצה בשבילה –
שחר מספרת שכשהיא מגיעה לגן ורואה ילדים בתחפושות מפחידות, היא ממש מפחדת ורוצה לחזור הביתה.
גם לכם קרה שפחדתם מילד או ילדה מחופשים?
סיפור המגילה
שימו לב: סיפור המגילה קיצוני בהיבטים הדרמטיים שבו, בעיקר בימים אלו. איום השמדת היהודים עלול להישמע רלוונטי על אף סיפור ההצלה. ישנם ילדות וילדים שחולמים חלומות בעתה בגלל הסיפור, אבל מתביישים לספר זאת.
סיפורה של אסתר עלול להציף חששות בעיקר אצל בנות. היא נלקחת למבחני קבלה לנסיכות ללא רצונה ונישאת למלך אחשוורוש על אף שהיא לא אוהבת אותו.
תלייתם של בני המן עלולה להפחיד ילדות וילדים. קשה להם להבין מדוע ילדים נענשים בעונש כה אכזרי. מה פשעם?
גם ההרעשה ברעשנים בגן ובבתי הכנסת, בשעת קריאת המגילה, עלולה להציף פחדים.
לכן, מומלץ להפעיל שיקול דעת בעת סיפור המגילה לילדי ולילדות הגן.
רונה אומרת, שהיא ממש מחכה לחג פורים, אבל סיפור המגילה נורא מרגיז אותה. מה פתאום לוקחים את אסתר מהבית שלה ושל דוד שלה ומכינים אותה להתחתן עם המלך אחשוורוש? היא בכלל לא אוהבת אותו, למה היא חייבת להתחתן אתו?
רונה שואלת – מה אתם חושבים וחושבות?
תום אומר, שכשהגננת מספרת בגן את סיפור המגילה הוא ממש מפחד. מפחיד אותו שאיש אחד – המן – רוצה להרוג אותנו, את כל היהודים והמלך מסכים לו. תום אומר, שהוא שואל את עצמו מה היה קורה אם אסתר המלכה לא הייתה גורמת למלך אחשוורוש להעניש את המן?
מה דעתכם?
נעמי משתפת, שכאשר הגננת מספרת את סיפור המגילה ומזכירה את השם – המן, כל הבנות מרעישות ברעשנים ורוקעות ברגליים והרעש מקפיץ לה את הלב מפחד.
נעמי שואלת האם גם לכם קורה, שאתם פתאום מפחדים מהרעש של הרעשנים?
>>> גננת יקרה שיתפה שלקראת חג פורים, היא שילבה בגן היבטים של התרבות הפרסית, דוגמת שירים ומאכלים.
פורים והרמדאן
השנה, שנת תשפ"ו, חג הפורים וחודש הרמדאן חלים במקביל (כמובן שהרמדאן ארוך יותר). זוהי הזדמנות להאיר על המשותף בין פורים לרמדאן:
צום תענית אסתר: אסתר צמה במשך שלושה ימים וביקשה מהיהודים להצטרף אליה (הצום היה כדי ש"תצא בשלום" מכך שיזמה פגישה עם המלך אחשוורוש, בניגוד לכללי בית המלוכה, ולא חיכתה בסבלנות שהמלך יזמן אותה אליו). לזכר צום זה מתקיימת תענית אסתר – יום צום מעלות השחר ועד צאת החמה. תענית אסתר אינה יום שבתון לכן על המתענים והמתענות לעבוד כרגיל.
בחודש הרמדאן המוסלמים צמים במשך חודש שלם מעלות השחר ועד לשקיעת החמה. גם בחודש זה העבודה מתנהלת כרגיל.
צדקה: מנהג "מתנות לאביונים", המזוהה עם חג פורים, הוא למעשה מצוות עשה שחייבים בה.
בחודש הרמדאן מרבים המוסלמים בצדקה ("צדקה", מילה דומה בעברית ובערבית). לפי האסלאם, מתן צדקה לעניים היא מצווה.
יאסין חזר הביתה מהגן.
"איך היה בגן?" אמא שאלה אותו.
"בסדר," יאסין ענה לה.
"רבת עם מישהו? אתה נראה לי עצוב" אמא הגישה לו כוס תה מתוק עם חלב ועלה מרווה.
"לא," יאסין ענה לה.
"הגננת יוסרה כעסה עליך?"
"לא" יאסין סיים לשתות את החלב.
"אז מה קרה?" אמא דאגה.
"הגננת יוסרה סיפרה שממש קרוב אלינו, בנגב יש ילדים חמודים ממש כמונו אבל אין להם צעצועים ומשחקים. הם עניים."
"אז אתה עצוב כי יש ילדים עניים?" אמא שאלה.
"כן, זה עצוב לי אבל יוסרה הגננת אמרה עוד משהו. היא אמרה כל אחד צריך לוותר על משחק או צעצוע כך שלקראת עיד אל פיטר הילדים שאין להם יקבלו מאיתנו מתנות וישמחו."
יאסין שתק דקה ארוכה ואז אמר: "אמא, אני לא מצליח לוותר על שום משחק ועל שום צעצוע. פתאום אני נורא אוהב את כולם, גם את אלה שאני כבר לא משחק בהם."
אמא הגישה לו את ארוחת הצהריים ואמרה: "אם אתה לא נותן בלב שמח עדיף שלא תיתן." אמא לא אכלה איתו כי היא צמה את צום הרמדאן.
יאסין אכל את הארוחה באי-חשק ואמר כאילו לעצמו: "מה איכפת לילד שיקבל ממני כדורגל או פאזל אם אני נותן לו בלב שמח או לב עצוב? הוא ישמח במתנה וזהו!"
בערב, שכל המשפחה שברה ביחד את צום הרמדאן בסעודת האיפטאר אמא שאלה בשקט את יאסין: "נו, מה החלטת?"
מה יאסין החליט?
ערכי המשפחה והקהילה
סעודת חג הפורים מכנסת את בני המשפחה כולה הן בערב הראשון של החג והן בצוהרי היום.
סעודת שבירת הצום, האיפטאר, נערכת בחגיגיות מידי לילה בחברת בני המשפחה כולה.
עוגות מיוחדות: בקהילות ישראל השונות נהוג לאפות עוגות מיוחדות לכבוד פורים (ולא רק אוזני המן). העוגות נאכלות בחיק המשפחה ונשלחות במשלוחי המנות לשכנים ולקרובים. משלוח המנות מחזק את השכנות הטובה ואת הקהילה.
לכבוד חודש הרמדאן נאפות עוגות מיוחדות ודברי מתיקה שונים. לא רק בני המשפחה נהנים מהם, גם השכנים הקרובים והרחוקים מוזמנים ליהנות מהם.
בעזרת נור ונעמי או נור ונועם נוכל להאיר על הערכים הדומים בין שתי הדתות:
- נוכל לאפות בגן עוגיות על פי מתכון של נור. לדוגמה: מעמול
למתכון למעמול לחצי כאן
נעמי ונועם יכולים ללמד את ילדי הגן כיצד לאפות אזני המן:
למתכון לאזני המן לחצי כאן
- נעמי תוכל לספר על כאב הראש של אימא בזמן תענית אסתר ונור תשתף בעייפות המצטברת של אחותה הגדולה בימי צום הרמדאן. לשתיהן קשה, אך הן מתמידות בקיום המצווה.
- נור תוכל לשתף בסעודת האיפטאר מרובת המשתתפים – בני משפחה ושכנים, ונועם ישתף במשתה פורים במשפחתו.
4. נור, נעמי ונועם יכולים להציע לילדים לתרום לאביונים בגדים וצעצועים שאין להם שימוש בהם וגם להציע לילדים להכין משלוחי מנות לנזקקים בקהילה.