הצעת פעילויות לשחר

כחלק מההכנה לפעילויות בגן, אנחנו ממליצות לך לצפות בסרטון קצר, הלקוח מהסדרה 'סליחה על השאלה – ילדים' של 'כאן חינוכית', שבו אפשר להיחשף לסיפורים ולחוויות של ילדות וילדים (בוגרים מגיל הגן) ממוצא אתיופי החיים בישראל. תוכלי לצפות בסרטון כאן.

סיפור הרקע של שחר

שחר בת חמש, יש לה אחות ואח גדולים ממנה ואח קטן. סבתא קוראת לה "וורקנש" (worknesh, ወርቅነሽ), שפרושו באמהרית "את כמו זהב". זה מראה לשחר כמה סבתא אוהבת אותה. סבתא של שחר וגם אימא ואבא שלה נולדו באתיופיה, אבל שחר, אחותה ואחיה נולדו בישראל. סבתא מדברת אמהרית יותר טוב מאשר עברית. שחר אוהבת שסבתא מספרת לה איך היא וההורים שלה באו מאתיופיה לישראל. שחר גם אוהבת שסבתא שרה לה שירים באמהרית, על אף שהיא לא מבינה את המילים. גם בגן שחר אוהבת את השירים שהגננת מלמדת ואת הסיפורים שהיא מספרת, במיוחד על החגים. פעם אימא של שחר באה לגן וסיפרה לילדים על חג הסיגד – חג שבו המבוגרים באים לירושלים, שאליה התגעגעו מאוד כשגרו באתיופיה. אימא סיפרה שבחג הזה צמים עד הצוהריים ואז אוכלים ביחד ארוחה גדולה וטעימה.
אחרי הגן שחר נשארת בצהרון עד שאימא מסיימת את העבודה ובאה לקחת אותה. בכל שבוע ביום שלישי שחר מחכה בקוצר רוח שהצהרון יסתיים, כי היא הולכת לחוג ריקוד במתנ"ס. שחר אוהבת את החוג, אבל היא הכי אוהבת לצפות בתוכניות שבהן מספרים על חיות בטבע ועל מקומות רחוקים בעולם ומשתתפים בהן ילדים שמדברים בכל מיני שפות.
בימים שבהם אין לשחר חוג, אימא לוקחת אותה ואת אחיה הקטן אורי לשחק בגן השעשועים. כשהיא הולכת עם אימא לגינה אחר הצוהריים היא אוהבת ללטף את הכלבים, שיוצאים לטיול בגינה. הדבר ששחר הכי רוצה – זה שאימא תסכים לאמץ כלב וכבר יש לה שם לכלב: "סימבה". כשתהיה גדולה שחר חולמה להיות וטרינרית.

הצעות לשיחות היכרות

משתתפים: הגננת, שחר וילדי הגן.
הגננת: בוקר טוב, היום יש לנו אורחת. קוראים לה שחר והיא בת חמש. היא באה אלינו לגן כי היא רוצה להכיר אתכם. שחר גם אמרה לי בבוקר שהיא רוצה לספר לנו על המשפחה שלה.
שחר מספרת שיש לה אחות ואח גדולים ממנה ואח קטן, והם נולדו בישראל. אבל סבתא של שחר וגם אימא ואבא שלה נולדו בארץ רחוקה ששמה אתיופיה.
סבתא שלה קוראת לה "וורקנש" (worknesh, ወርቅነሽ), שזה באמהרית "את כמו זהב". הכינוי הזה של סבתא מראה לשחר כמה סבתא אוהבת אותה.
– שחר רוצה לדעת אם גם לכם קוראים בשמות חיבה נוספים על השם שלכם.
– הגננת יכולה לנהל עם הילדים שיחה קצרה על השאלה: "מה זה שם חיבה".

שחר מאוד אוהבת סיפורים והיא הכי אוהבת שאימא ואבא מספרים לה בעל-פה איך הם באו לישראל מאתיופיה. אימא ואבא היו ילדים קטנים והיו צריכים ללכת ימים רבים ברגל מהכפר שלהם, תחת השמש הקופחת ואפילו לחצות גבולות בין ארצות. היה להם חם ומאוד קשה ללכת דרך כל כך ארוכה, אבל סבתא וסבא כל הזמן עודדו אותם ואמרו להם: "כל הכבוד לכם על המאמץ, עוד מעט נטוס לישראל ביחד". וכך הם הלכו במשך זמן רב עד שהגיעו לעיר גדולה, שבה המתין להם ולעוד יהודים רבים, מטוס, שבו המריאו לארץ ישראל.
– אפשר לבקש מהילדים שיספרו על פעולה שהייתה להם קשה, אבל הם בכל זאת ביצעו אותה והצליחו.

הצעות לשיחות שבהן יש חשיפה לתרבות

מוזיקה

סבתא של שחר, ששמה אלמז, מדברת בשפה האמהרית. שחר אוהבת שסבתא שרה לה שירים בשפה זו, אפילו שהיא לא מבינה את המילים. היא כבר למדה לשיר שני שירים באמהרית, והיא אוהבת לשיר אותם ביחד עם סבתא.
– אפשר לסיים את המפגש בהקשבה לשיר ילדים קצר באמהרית.
• שיר ילדים
• שיר ילדים

שחר אוהבת לרקוד עם האחים שלה, כמו שהם ראו את המשפחה רוקדת בחתונה. יש להם ריקוד מיוחד, שאת כל התנועות כמעט עושים עם הכתפיים והצוואר! בהתחלה, שחר ממש הופתעה, כי זה שונה ממה שהיא רואה בגן, אבל זה מאוד מצא חן בעיניה. הם עומדים אחד מול השני ורוקדים עם הכתפיים והצוואר. כולם רוקדים ביחד ועושים את אותן התנועות, גם הבנים וגם הבנות.
• שיר חתונה

פתגמים

שחר מספרת, שסבתא שלה אוהבת לדבר בפתגמים והרבה פעמים היא גם מספרת לה משלים. לפעמים, כששחר מספרת לה על החלומות שלה או על מה שקרה לה בגן, סבתא עונה לה בפתגמים.
כששחר סיפרה לסבתא על היום הראשון שלה בגן ועל כך שהיא לא מכירה אף אחד ולא יודעת איפה נמצאים המשחקים, סבתא אמרה לה: "כאשר אינך מכירה את הדרך, גם מישור הוא כמו ג'ונגל". זה פתגם שסבתא תרגמה לשחר מאמהרית ומשמעותו, שדברים פשוטים שאנחנו לא מכירים נדמים לנו כמו מבוך שלא מוצאים בו את הדרך. אבל לאט לאט מכירים את המקום החדש והוא הופך מג'ונגל, שהוא קצת מפחיד ומאיים, למקום שנעים להיות בו.
כששחר סיפרה לסבתא שלא כל הילדים בגן משחקים יפה זה עם זה, סבתא של שחר אמרה לה פתגם, שהוא: "כאשר חוט מתקשר לחוטים אחרים, הוא יכול לקשור אפילו אריה". סבתא הסבירה, שכאשר כמה אנשים משתפים פעולה הם חזקים יותר מאדם אחד. שחר הבינה, שכדאי לה לשחק עם ילדים אחרים ולהתחשב בהם, ואולי גם להסביר לילדים האחרים שהם ייהנו יותר אם כולם ישחקו ביחד.

חג הסיגד

רקע לגננת

הרקע שלהלן מתבסס על הכתוב באתר אגודת יהודי אתיופיה וכן באתר מיזם הלו"ז העברי.
אנו ממליצות בחום לצפות בשני סרטונים מעניינים וקצרים על חג הסיגד, מקורותיו, מנהגיו באתיופיה ובישראל ומשמעויותיו. תוכלי לצפות בסרטון קצרצר של 'כאן מציינים' כאן ובסרטון מפורט יותר ממיזם הלו"ז העברי של עמותת 'סנונית', כאן.

חג הסיגד (מלשון סגידה), אשר נשמר לאורך דורות רבים, חל בכ"ט בחשוון, חמישים יום לאחר יום הכיפורים. בחג הסיגד מביעים תקווה לחידוש הברית בין אלוהים לעמו וכן כמיהה לעלות לירושלים. זהו יום של צום, טהרה והתחדשות. ההשראה למנהגי החג לקוחה ממעמד הר סיני וממעמד האֲמָנָה, שנערך בתקופת עזרא ונחמיה. החג משמש לחשבון נפש ציבורי של בני העדה, מעבר לחשבון הנפש הפרטי שנעשה ביום הכיפורים.
ממנהגי החג:
המאפיין העיקרי של החג הוא טקס שנערך על הר גבוה, מתוך אמונה שמקום גבוה הוא טהור וקרוב לשכינה.
ציון החג באתיופיה: באתיופיה היה נהוג להתחיל בהכנות לחג כבר ימים רבים לפני המועד. תושבי הכפרים היו מתקבצים בכפרים היהודיים הגדולים ומתארחים אצל קרובי משפחתם כדי לערוך עצרת המונית. יום לפני החג היה נהוג להיטהר ולהכין את מלבושי החג. הקסים (כוהני העדה) היו בוחרים את ההר שבו יתקיים הטקס ומקימים בפסגתו מעגל אבנים ושולחן מיוחד ל"מצהף קדוס" (ספרי הקודש של העדה). ביום החג, הקסים היו מובילים את המשתתפים לראש ההר. אחדים מן המשתתפים נשאו עמם אבנים, סימן לכניעה בפני האל ולחורבן בית המקדש. במהלך הטקס הכהן הגדול היה קורא בגעז (אתיופית עתיקה) קטעים מן ה"מצהף קדוס" (ספרי הקודש של העדה), ובו-בזמן היו מתרגמים את דבריו לאמהרית או לטיגרינית (שתי השפות הרווחות באתיופיה). הקהל היה חוזר על המילים שהוקראו כשהוא פורס את ידיו לשמיים כסמל לקבלת חוקי התורה. בתום הטקס היו תוקעים בחצוצרות ומביעים בקשה לחגוג בשנה הבאה בירושלים. לאחר מכן היו צועדים אל הכפר בשירה ובריקודים ועורכים סעודה חגיגית. אף שטקסי החג נערכו ביום אחד, בני העדה נהגו לחגוג ולשמוח במשך כמה ימים לאחריו.
ציון החג בישראל: בשנת 2008 חג הסיגד נקבע בחוק כחג רשמי והתקבל המנהג לערוך את טקס הסיגד בטיילת ארמון הנציב בירושלים. הטקס מתקיים בהשתתפות המונים מקרב קהילת יוצאי אתיופיה, צעירים ומבוגרים, העושים דרכם לירושלים, ובנוכחות אישי ציבור. הקסים (כוהני העדה), שמוצאם מקהילות מקומיות שונות, נושאים את האורית (ספר התורה של יהודי אתיופיה) בתהלוכה ססגונית ובמקום ההתכנסות הם נושאים תפילה. באמצע פרק התפילה והקריאה מן האורית באים גם נציגי ציבור לברך את הקהל.
מתכונת החג בישראל שונה מזו שהייתה נהוגה באתיופיה ולמעט התהלוכה המשותפת והתפילות, רבים מן המנהגים מצוינים באופן סמלי בלבד. בני הקהילה ממשיכים לשמר את מנהג הצום עד שעות אחר הצוהריים. בהמשך היום האירוע מקבל צביון של הפנינג לצעירים באווירה מיוחדת.
דאבו: לחם מיוחד שנאכל כחלק ממסורת חג הסיגד, בסיום הצום והתפילות עוד לפני הסעודה החגיגית. הדאבו סימל את הלחם שהוגש בבית המקדש שבירושלים.
ערכי החג
התחדשות: חג הסיגד מזמן התבוננות פנימית ובחינה עצמית בתקווה לשיפור ולעתיד טוב יותר.
אחדות: ההתכנסות של בני העדה לחגיגה משותפת מחדשת את הברית בינם לבין האל במרחב הקהילתי.
מחילה: החג מגשר בין חשבון הנפש הפרטי של יום הכיפורים לבין חשבון הנפש הציבורי על עוולות חברתיות. יום זה משמש כזמן לתיקון עבור הקהילה כולה.

הצעה לשיחה בגן על חג הסיגד

גננת: הבוקר כשבאתי לגן שחר חיכתה לי. היא ביקשה לפגוש אתכם ולספר לנו על חג שהיא ומשפחתה חוגגים. החג הזה נקרא 'סיגד'. זה חג שסבא וסבתא שלה וההורים שלה חגגו באתיופיה, ועכשיו הם חוגגים אותו בישראל, וגם היא משתתפת בחגיגות.
שחר מספרת שבחג הסיגד כל המשפחה שלה – ההורים, האחים וסבא וסבתא, נוסעים לירושלים לחגוג עם הרבה אנשים מהקהילה האתיופית, שמגיעים מכל מיני מקומות בארץ. הם חוגגים בירושלים במקום גבוה שנקרא 'ארמון הנציב', שממנו משקיפים על כל ירושלים. סבא שלה סיפר לה, שכאשר הם היו באתיופיה הם היו נוהגים לעלות על הר גבוה ומתפללים שיוכלו לחגוג בירושלים. עכשיו כולם שמחים, כי הם באמת יכולים לחגוג בירושלים.
– אולי אתם רוצים לשאול את שחר שאלות על החג המיוחד שהיא חוגגת?
שחר מספרת שכאשר מתאספים לחגוג את חג הסיגד כולם לובשים בגדים לבנים ומשתמשים בשמשיות צבעוניות. היא הביאה לנו תמונות.
– שחר שואלת איזה בגדים אתם אוהבים ללבוש בחגים?
בשנה שעברה, כששחר והמשפחה שלה נסעו לירושלים לחגוג את החג בטיילת ארמון הנציב, היא פגשה ילדה בשם 'רונה'. היום, במפגש סיום, רונה תספר לנו על המפגש עם שחר.

סיפור הפגישה של שחר ורונה

הגננת מזמנת את רונה ושחר למפגש.
הגננת: רונה מאוד שמחה ששחר באה לגן שלנו וסיפרה על חג הסיגד והיא נרגשת לפגוש היום בגן את שחר.
הן מתחבקות ומביעות שמחה על המפגש ביניהן.
הגננת: שחר אמרה לי, שזאת הייתה הפתעה משמחת עבורה לפגוש את רונה.
רונה רוצה עכשיו לספר לכם איך היא פגשה את שחר בפעם הראשונה.
הסיפור של רונה
יום אחד, בסוף חודש חשוון בשנה שעברה, רונה נסעה עם אימא לבקר את סבתא. סבתא גרה בירושלים, ליד טיילת ארמון הנציב.
כשהגיעו לקרבת הטיילת הן ראו הרבה מאוד אנשים ושמו-לב שהן צועדות בתוך קהל גדול, שבתוכו הן היו יוצאות דופן, כי כמעט כל הקהל היה מורכב מבני העדה האתיופית! כולם הלכו לכיוון של הטיילת, והם היו לבושים במין גלימות לבנות וארוכות. "תראי"! אמרה רונה לאימא בהתרגשות ומשכה לה בשרוול. לפניהן צעדה חבורה של גברים, לבושי לבן עם כובעים מיוחדים, ובידיהם היו מטריות גדולות וצבעוניות! בקהל הצועד היו גם ילדים.

"לאן הם הולכים"? לחשה רונה לאימא. אימא משכה בכתפיה וענתה: "אין לי מושג"…
פתאום פנתה אליהן ילדה חמודה, בערך בת גילה של רונה וחיוך לבן-שיניים האיר את פניה הכהות. "היום חג הסיגד" היא אמרה. "זה חג של יהודי אתיופיה שחל בחודש חשוון, בדיוק 50 יום אחרי יום הכיפורים".
"מעניין מאוד", אמרה אימא. "עכשיו כשאני חושבת על זה, שמעתי על הסיגד, אבל לא ידעתי שזה היום"…
רונה שאלה: "לאן אתם הולכים"?
הילדה (שחר) השיבה: "אנחנו הולכים לטיילת ארמון הנציב. כשהמשפחה שלי הייתה באתיופיה, לפני שהם באו לישראל, סבא סיפר לי שהם חגגו את חג הסיגד על הר גבוה. כל האנשים מהכפרים שבסביבה היו מתאספים יחד ועולים להר. שם הקייסים, שהם המנהיגים הדתיים שלנו, היו קוראים באורית, שזאת התורה בשפה האמהרית".
רונה ואימא הקשיבו להסברים של הילדה, שהציגה את עצמה ואמרה: "אני שחר".
"ואני רונה", השיבה רונה והמשיכה לשאול: "למה אתם הולכים לטיילת"?
שחר סיפרה לרונה, שמאז שיהודי אתיופיה עלו לארץ ישראל, הם חוגגים את חג הסיגד בירושלים. כולם נפגשים בארמון הנציב, שזה מקום גבוה וממנו אפשר לראות את כל ירושלים.
רונה ביקשה: "אימא, אולי נצטרף אליהם"?
שחר אמרה: "בטח, אתן יכולות. בשנים האחרונות מצטרפים אלינו הרבה אנשים לא מהעדה. אתן מוזמנות".
אימא של רונה אמרה: "תודה, שחר, אבל סבתא של רונה מחכה לנו. בשנה הבאה נבוא במיוחד לחגוג אתכם".
הגננת: שחר ורונה נפרדו והבטיחו זו לזו שיפגשו שוב, ואתם רואים ילדים, כמה נפלא שהן נפגשו בגן שלנו!
שחר מלמדת את הילדים איך לברך "חג שמח" באמהרית.

מנהג אכילת דאבו בסיגד

הפעילות מתאימה במיוחד לגנים שניתן להביא אליהם דאבו. המתכון אינו מתאים להכנה עם הילדים בגן, לכן רצוי להביא את הלחם עצמו לטעימה.
אפשר להראות גם תמונות של צמח הטף, ממנו מכינים את הקמח לאפיית הדאבו.
הגננת: שחר, את יכולה לספר לנו על המאכלים של החג?
שחר מספרת שיש מאכל מיוחד שהם אוכלים, שנקרא "דאבו". זה סוג מיוחד של לחם שסבתא ואימא אופות במיוחד לחג הסיגד. הוא עשוי מקמח מיוחד, שנקרא "טף" ומגדלים אותו באתיופיה. שחר אומרת שאימא שלה הכינה לנו לחם דאבו ואחר כך נוכל לטעום ממנו.
– אילו עוד סוגי לחם ועוגות מיוחדות אנחנו אוכלים בחגים?
הגננת מסכמת: חלה, מצה, סופגניות, אוזני המן.

הצעות להעשרת חגיגת חג הסיגד בגן

• להזמין אדם מבוגר שיספר על חג הסיגד באתיופיה ובישראל.
• לספר סיפור על העלייה מאתיופיה. אפשר להיעזר בספר "החליל המכשף והכבשה הרקדנית" שיצא בספריית פיג'מה.
• להכין ביחד עם שחר והילדים ספרון עם תמונות של חג הסיגד.
• להשמיע לילדים מוזיקה מחגיגות הסיגד ולהציע להם לרקוד.
• לקשט את הגן בתמונות ובחפצים המייצגים את החג.

שיחות ודילמות

האם אנחנו מתביישים?

שחר מספרת, שכשההורים שלה וסבתא הגיעו לארץ הם לא ידעו עברית. הם דיברו באמהרית, שזאת השפה שדיברו באתיופיה. לסבתא של שחר קוראים בשם האתיופי "אלמז", שמשמעותו "יהלום".
– שחר שואלת איזה שמות של סבתות אתם מכירים ומאילו ארצות סבא וסבתא או אימא ואבא שלכם באו?
הילדים משתפים בשמות.
שחר מספרת, שלפעמים היא קצת מתביישת שסבתא שלה לא מדברת עברית.
– האם קרה לכם פעם שהתביישתם שילדים אחרים ידעו משהו עליכם או על המשפחה שלכם?

למה אין לשחר חברים?

הגננת מציגה: שחר באה היום לגן וזקוקה לעזרה שלכם.
שחר התחילה השנה ללכת לגן חדש.
היא מאוד חיכתה והתרגשה ללכת לגן החדש, כי תמיד כשהיא טיילה בשכונה, היא ראתה את החצר של הגן עם כל המתקנים היפים. היא חשבה שיהיה לה מאוד כיף בגן. אבל, היא כבר הרבה זמן בגן, ועדיין אין לה אף חבר או חברה. הילדים והילדות בגן לא רוצים לשחק איתה.
עכשיו היא כבר לא רוצה ללכת יותר לגן. היא אמרה לאימא שלה שהיא רוצה להישאר בבית ולשחק בבוקר עם האח הקטן שלה, שעוד לא הולך לגן, ואחרי הצוהריים היא תשחק עם החברות מהשכונה. אבל היא מתגעגעת לגן, לגננת ולמשחקים, ורוצה שיהיו לה חברות וחברים מהגן…
הגננת שואלת את הילדים:
– מדוע אתם חושבים, שילדים וילדות בגן לא רוצים לשחק עם שחר?
– למה נעים לשחר יותר עם חברות מהשכונה?
– מה אתם מציעים לשחר לעשות כדי שיהיו לה חברים וחברות בגן?

עם מי נוח לשחק?

שחר מספרת, שהיא הולכת עם אחיה ואימה לגן השעשועים ופוגשת שם חברים וחברות שהכירה בגן. יש בגן של שחר עוד ילדים שהמשפחה שלהם באה מאתיופיה, ושחר שמחה כשהיא פוגשת אותם בגן השעשועים. אפשר לשאול את הילדים:
– מדוע אתם חושבים ששחר אוהבת שילדים ממשפחות אתיופיות באים לגן השעשועים?
– מדוע שחר מרגישה פחות נוח עם ילדים מהגן שלה?
הגננת יכולה להזמין את הילדים לספר מה הם אוהבים לעשות בגן שעשועים, עם מי הם משחקים? והאם קורה שבגן השעשועים הם פוגשים ילדים שפחות נעים להם לשחק איתם (למשל ילדים גדולים).

רעיונות לפעילויות נוספות בגן

• לקרוא בספרים שונים, כמו "הנעליים הישנות של אדון מינאסה" מאת רונית חכם (ספריית פיג'מה) או "אלמז פוסעת בשבילי ילדותה" מאת ד"ר ווביט וורקו מנגסטו ותקווה סנדקה.
• לבקש משחר להביא לגן אינג'ירה ולתת לילדים לטעום.
• להעשיר את מוקד משחק הדמיון החברתי בלבוש ובחפצים של הקהילה האתיופית – בדים לבנים, סלסלות קש.
• להביא לגן פסלי חמר אתיופיים אופייניים ולהציע לילדים לפסל מחמר פסלים בסגנון דומה.