סאלם עלכום קוראים לי יאסין ויש לי סוס, זאת אומרת סיח. קוראים לו ראעד שזה בעברית רעם. למה רעם? כי כשראעד יהיה סוס גדול וידהר במהירות, הדהרות שלו ישמעו על אדמת המדבר כמו רעמים מתגלגלים. וגשם במדבר זה ארוע ממש מיוחד! סבא שלי נתן לי את ראעד במתנה. סבא אמר שהוא התבונן בי וראה שאני ילד מאוד אחראי ואוכל לטפל היטב בסוס. סבא צדק: כל יום אני קם בזריחה ונותן לראעד שלי לאכול ולא יותר מידיי כי אם יאכל הרבה, תכאב לו הבטן. אני ממלא לו את החבית הגדולה במים, מסרק אותו עד שהוא מבהיק ומטייל איתו. עדיין אסור לרכוב עליו כי ראעד צעיר. כמוני.
סבא שלי הוא הכי חכם בעולם. סבא הוא אחד העוזרים של השייח' שלנו. השייח' הוא מנהיג השבט הגדול שלנו. השייח' פותר כל מיניי בעיות שיש לבדואים וגם עושה שולם כשרבים. הרבה אנשים מגיעים גם לסבא שלי כדי שיעזור להם לחשוב ולהחליט על כל מיני דברים. סבא אמנם גר בבית, כמונו, אבל הוא מקבל את הגברים, האורחים שלו בשֵיג' שזה אהל בדואי. אתם בטח יודעים שפעם כל הבדואים גרו באוהלים כי הם היו רועי צאן ונדדו עם הצאן במדבר כי הצאן צריך לאכול עשב וכל מיני צמחים. היום רק חלק מהבדואים רועי צאן אבל לא בני המשפחה שלי. חבל. הייתי רוצה להיות רועה ולנגן לצאן שלי בחליל אבל בעצם גם בגן הילדים כיף לי. הכי כיף לי כשאנחנו מתופפים בדרבוקות ורוקדים דחייה.
גם לסבתא שלי יש אוהל משלה. קוראים לו "האוהל של פטימה". לאהל של סבתא פטימה מגיעות כל מיני נשים יהודיות וערביות שרוצות ללמוד לרקום ולארוג. לסבתא מלמדת אותן והן משלמות לה כסף גם כי היא מורה טובה וגם כי נורא שמח להן ביחד. באוהל של סבתא הן גם אוכלות ארוחת צהריים. חלק אחד של האוהל הוא חנות קטנה שאמא מנהלת יש בה כל מיני רקמות, אריגות, תכשיטים וכלים שאת כולם הכינו בדואיות מוכשרות. אתם יודעים למה הזכרתי שסבתא מרוויחה כסף? לא תנחשו! בכל יום שישי, סבתא מוציאה מהארנק הרקום שלה מטבע של 10 שקלים ונותנת לי אותו. אני שם את המטבע בארנק שאמא רקמה לי עליו גמל. כשיהיה לי מספיק כסף, אני אקנה לרעאד אוכף ואבא ילמד אותי לרכוב עליו.
כשבגן שלי חוגגים את "שבוע המורשת הבדואית", סבתא ואמא מזמינות את כל ילדי הגן והגננת "לאהל של פטימה" והן מלמדות את הילדים לרקום ולארוג. אותי הן לא צריכות ללמד כי אני כבר יודע! כשילדי הגן באים לאוהל של סבתא אני מאוד נרגש ואתם יודעים מה – זה אני שעוזר לאמא לבחור בשמלה רקומה ובחיג'אב תואם.
אני חושב שהדבר הכי, הכי, חשוב ללמוד כשחיים במדבר זה לזהות את העקבות שמשאירים בעלי החיים במדבר. אני כבר יודע לזהות עקבות של נחשים מסוכנים ושל נחשים לא מסוכנים, של לטאות, של עקרבים, של כל מיני ציפורים וגם של מכרסמים קטנים. כשחיים במדבר כמו הנגב, חייבים ללמוד ממה להיזהר ואיך להזהר אחרת אתה עלול להעקץ מזוחלים ארסיים. איזה פחד ! בגן אנחנו מלמדים אחד את השני איך להיזהר. למשל, לפני שהולכים לישון חייבים לבדוק מתחת למיטה ובין הסדינים אם עקרב לא מסתתר שם. אם רואים עקרב קוראים לאמא או לאבא והם כבר יודעים מה לעשות איתו…
ספרתי לכם על הסבא שלי שעוזר לשייח', אבל לא ספרתי לכם על סבא מוסא שיודע לנגן גם בחליל, גם על דרבוקה וגם ברבאבה שזה כלי מיתר שמנגנים עליו בעזרת "קשת" עשויה מזנב של סוס (אני לא אתן שערה מהזנב של ראעד שלי. נשבע!) https://www.youtube.com/watch?v=G08Se9aZlxE https://www.youtube.com/watch?v=umPwpgXuU_c סבא שלי מוזמן לנגן בחתונות שלנו. כמעט בכל ערב הוא מנגן בחתונה כי אצלנו יש המון חתונות וכל חתונה נמשכת כמעט שבוע .
כבר כמה ימים שמתארחים אצלנו בני משפחה מהצפון. איזה כיף! בחופש הגדול אני אתארח אצלם, אמא הבטיחה לי. אתמול בת הדודה שלי בקשה מסבתא שתכין לנו מבסאלה. אצלם בצפון לא מכינים מבסאלה רק אצלנו בנגב. אתם בטח מבינים שהתבשיל עשוי מבצל, נכון? אז מבסאלה מכינים מבצלים, עגבניות, תבלינים וחתיכות קטנות של לחם. מממ וזה טעים. אנחנו עזרנו לסבתא לחתוך המון עגבניות כדי שיהיה מספיק מבסאלה לכולם. סבתא, אמא והדודות הכינו מַנסַף שזה תבשיל ארז עם בשר או עוף. בערב, ישבנו כולנו סביב מגשים גדולים ואכלנו את המנסף בידיים. כן בידיים. מגלגלים ביד כדורים קטנים והַם, לפה. אני גלגלתי כדורים לאחותי הקטנה כי היא לא יודעת לגלגל בעצמה. אחותי התינוקת רק יונקת מאמא, היא ממש קטנטנה.
כבר התעייפתי מלספר, אלך לבדוק מה שלום ראעד שלי ואלך לישון לא לפני שאבדוק את סביבת המיטה שלי. אה, שכחתי לספר לכם שכשאני אהיה גדול אהיה רופא, רופא שמציל אנשים מנכישות נחש, מעקיצות מסוכנות ומכל מיני נשיכות.