נועם, בן חמש, גר עם הוריו, שתי אחיותיו ושני אחיו. לנועם יש אחות גדולה בת עשר, מרים, ואח, אוהד, תינוק כמעט בן שנה. מרים כבדת שמיעה ויש לה מכשירי שמיעה, אבל היא לומדת בבית ספר רגיל. היא הולכת לחוג מיוחד, שבו היא לומדת את שפה הסימנים ונפגשת עם ילדים שגם הם כבדי שמיעה.
נועם הולך לגן טובה ואוהד התינוק נמצא במעון. כמעט כל המשפחות ביישוב הן דתיות ובגן הגננת מספרת לילדים סיפורים מהתורה וגם מסבירה על מצוות, כמו למשל שלפני שאוכלים נוטלים ידיים. ביום שישי בערב נועם הולך עם אבא לבית הכנסת ופוגש שם הרבה חברים. כולם הולכים לבית הכנסת ברגל, ובכביש כמעט שלא נוסעות מכוניות. לארוחת השבת החגיגית, שאימא ואבא מכינים, באים גם סבתא וסבא. נועם אוהב את העוף שאימא מכינה וגם מאוד אוהב גלידה בטעם חלבה וגם גלידת וניל, אבל הוא לא יכול לאכול אותה אחרי ארוחה עם עוף, כי במשפחה שלו שומרים על כשרות, כלומר: לא אוכלים באותה ארוחה בשר או עוף יחד עם מאכלי חלב.
נועם מבלה עם סבתו שעות רבות ומשתף אותה סבתא במה שעובר עליו בגן ובבית. כשסבתא שומרת על נועם והאחים שלו, היא מטבלת בדבריה מקורות מהיהדות.
בסוף ארוחת השבת יש במשפחה מנהג, שנועם מספר משהו שלמד בגן על פרשת השבוע. נועם אוהב לספר מה למד בגן, אבל לפעמים הוא לא בדיוק זוכר את מה שהגננת סיפרה.
נועם נולד בחול המועד סוכות, ממש לפני שמחת תורה ולכן קראו לו נועם, כי דרכי התורה הן דרכי נועם. בהתאם לשמו, נועם משתדל לנהוג בנועם עם כל אחד, אבל לפעמים הוא כועס, נעלב ומעליב.